בצל משבר פוליטי וכלכלי חריף, צרפת מוצאת עצמה במרכז השוואה לא מחמיאה לאיטליה – המדינה שבעבר שימשה סמל לאי-יציבות פוליטית ולחולשה כלכלית.
מחר (שני) תתקיים בפרלמנט הצבעת אמון ביוזמת ראש הממשלה פרנסואה ביירו. מדובר ברגע מכריע: אם ממשלת המיעוט לא תצלח את המבחן, היא תתפרק פחות משנה לאחר שקודמו, מישל ברנייה, נאלץ לפרוש – מה שיביא לבחירת ראש ממשלה חמישי בתוך פחות משנתיים.
במרכז המשבר עומדת תוכנית התקציב לשנת 2026, הכוללת קיצוצים בהיקף של כ-44 מיליארד אירו. מטרת ביירו היא להוריד את הגירעון ל-4.6% מהתמ"ג – יעד שאפתני אך עדיין חורג מהכללים האירופיים, המחייבים גירעון של עד 3%. בשנת 2024 עמד הגירעון של צרפת על 5.8%, לעומת 3.4% באיטליה. החוב הלאומי של צרפת עמד על 113% מהתמ"ג, לעומת 135% באיטליה, אך בהיבט ניהול הגירעון, רומא נחשבת כיום ליציבה יותר.
כלכלנים מציינים כי המסלול הפיסקלי של צרפת "שברירי" וכי הסיכוי לניהול אחראי של התקציב הולך ומצטמצם נוכח הפוליטיקה המפולגת. גם הצעות לא פופולריות – בהן ביטול שני ימי חג ציבוריים לא הצליחו להשיג תמיכה בפרלמנט. הן השמאל (הברית העממית החדשה) והן הימין (החזית הלאומית) הודיעו כי לא יתמכו בממשלה, מה שמגביר את הצפי לנפילתה.
ברקע, איטליה, דווקא מתייצבת דווקא תחת הנהגת ג'ורג'יה מלוני, שנבחרה ב-2022 והביאה לתקופה יציבה יותר עבור הכלכלה השלישית בגודלה בגוש היורו.
הנציבות האירופית מפעילה כלפי שתי המדינות את "הליך הגירעון המוגזם", שמטרתו להחזירן לעמידה בכללי האיחוד. אך בעוד שאיטליה מראה סימנים של התקדמות, בצרפת הדאגה גוברת.
