מדד ה-S&P 500 בשווי שיא: מה קרה בפעם הקודמת שהמכפיל חצה את רף 40?
מדד שילר (CAPE), שבוחן את שווי המניות ביחס לממוצע הרווחים הריאליים בעשר השנים האחרונות, טיפס ל-41.04 - לעומת ממוצע היסטורי של כ-17 בלבדבפעם הקודמת שבה חצה המדד את רף 40, בשנים 1999-2000, המשקיעים נהנו תחילה מעליות, אך בעשור שלאחר מכן המדד רשם תשואה שלילית
מדד S&P 500 ממשיך להיסחר ברמות גבוהות, אך מדד תמחור ותיק מצביע על כך שהמניות האמריקאיות יקרות במיוחד ביחס להיסטוריה. מדד שילר (CAPE), הבוחן את שווי המדד ביחס לרווחים הממוצעים של החברות בעשר השנים האחרונות, הגיע ב-28 באוקטובר ל-41.04 נקודות - יותר מפי שניים מהממוצע ההיסטורי, שעומד על כ-17.
מדובר ברמה חריגה במיוחד. מאז שהחלו המדידות בשנת 1871, מדד שילר חצה את רף 40 רק פעם אחת נוספת: בין ינואר 1999 לספטמבר 2000. באותה תקופה הגיע לשיא של 44.19 בדצמבר 1999, חודשים ספורים לפני התפוצצות בועת הדוט.קום.
מדד CAPE, שזכה לפרסום בזכות הכלכלן וזוכה פרס נובל רוברט שילר, שונה ממכפיל הרווח המסורתי. במקום להתבסס על רווחי החברות בשנה האחרונה, הוא משווה את שווי המדד לממוצע הרווחים הריאליים בעשור האחרון. המטרה היא לנטרל השפעות זמניות של מיתון או תקופות של צמיחה חריגה, ולקבל תמונה רחבה יותר על רמת התמחור בשוק.
מניות | צילום: שאטרסטוק
בטווח הקצר העליות עוד עשויות להימשך
מה קרה בפעם הקודמת שבה מדד שילר טיפס מעל 40? התשובה מורכבת, ותלויה בעיקר בנקודת הזמן שבה המשקיעים נכנסו לשוק.
במהלך 1999, למרות רמת התמחור הגבוהה, מדד S&P 500 המשיך לעלות. 11 מתוך 12 נקודות המדידה החודשיות באותה שנה הסתיימו בעליות במדד במהלך 12 החודשים שלאחר מכן. מי שהשקיע בתחילת ינואר 1999 נהנה מעלייה של כ-18% בשנה שלאחר מכן, כאשר המדד עצמו עלה בכ-20% לאורך 1999.
אלא שבשנת 2000 התמונה התהפכה. כל תשע נקודות המדידה שנבדקו מאותה שנה הובילו לירידה במדד במהלך 12 החודשים הבאים, בשיעורים שנעו מכ-3% ועד ליותר מ-25%. מי שנכנס לשוק בתחילת ספטמבר 2000, החודש האחרון שבו המכפיל נותר מעל 40, ראה את המדד יורד מכ-1,521 נקודות לכ-1,133 נקודות בתוך שנה.
בטווח הארוך התמונה הייתה שלילית
הנתונים ההיסטוריים מדאיגים יותר כשבוחנים את ביצועי המדד בטווח הארוך. בכל 21 נקודות המדידה שנבדקו בין ינואר 1999 לספטמבר 2000, מדד S&P 500 היה נמוך יותר חמש שנים לאחר מכן. הירידות נעו בין כ-6% לכ-22%.
הבורסה לניירות ערך בניו יורק, וול סטריט | צילום: שאטרסטוק
גם במבט של עשר שנים התוצאה הייתה דומה: בכל 21 המקרים המדד היה נמוך יותר, בשיעורים של כ-18% עד 43%, בהשוואה לנקודת הכניסה.
כך למשל, מי שהשקיע בתחילת דצמבר 1999, כאשר מדד שילר הגיע לשיא, ראה את מדד S&P 500 נמוך בכ-6% כעבור שנה, בכ-15% לאחר חמש שנים ובכ-21% לאחר עשור. המדד אף צנח בשלב מסוים, באוקטובר 2002, לרמה של כ-777 נקודות - ירידה של כ-49% לעומת רמתו בתחילת ספטמבר 2000.
למדד לקח יותר מ-12 שנים לחזור לרמות שבהן נסחר בתחילת התקופה ולהישאר מעליהן. גם השקעה מחדש של הדיבידנדים לא מחקה לחלוטין את ההפסדים: מדד S&P 500 הכולל דיבידנדים הציג תשואה כוללת שלילית של כ-14% בעשר השנים שלאחר ספטמבר 2000.
באותה תקופה גם המכפיל עצמו התכווץ משמעותית: מכ-43.77 בינואר 2000 לכ-21 בינואר 2010 - פחות ממחצית מרמתו הקודמת.
האם ההיסטוריה עומדת לחזור על עצמה?
למרות הנתונים, חשוב להיזהר מהסקת מסקנות חד-משמעיות. 21 נקודות המדידה שנבדקו אינן 21 אירועים נפרדים, אלא מדידות חודשיות חופפות של אותה תקופה היסטורית. בנוסף, העשור שלאחר שנת 2000 כלל את המשבר הפיננסי של 2008, שנבע מגורמים אחרים ולא בהכרח מרמת התמחור של המניות.
גם למדד שילר יש מגבלות: מכיוון שהוא מבוסס על ממוצע רווחים של עשר שנים, תקופות של צמיחה מהירה ברווחי החברות עלולות להעלות את המכפיל באופן מכני, גם כאשר מכפיל הרווח הרגיל נמוך יותר.
לכן, רמה גבוהה של מדד שילר אינה בהכרח איתות למכירה מיידית. גם בפעם הקודמת שבה חצה המדד את רף 40, השוק המשיך לעלות במשך חודשים ארוכים. עם זאת, היא עשויה להצביע על כך שהפוטנציאל לתשואות גבוהות בעשור הקרוב מוגבל יותר.
האמור בכתבה אינו מהווה ייעוץ השקעות, המלצה או הצעה לרכישה או למכירה של ניירות ערך, ואינו תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים של כל אדם.
מגיב/ה בתור אורח/ת