עשרות אלפי עובדים וסטודנטים יצאו ביום שישי לרחובות ברחבי איטליה במסגרת שביתה כללית שהוביל איגוד העובדים הגדול במדינה, CGIL. המחאה מתמקדת בסוגיות כלכליות שמכבידות על הציבור האיטלקי: שחיקת השכר בעקבות האינפלציה, יוקר המחיה, הפגיעה בכוח הקנייה והיקף ההשקעה של הממשלה בשירותים הציבוריים.
השביתה הקיפה עובדים במגזר הפרטי והציבורי, בהם עובדי מערכת החינוך והבריאות. שירותי התעופה והרכבות הוחרגו מהשביתה הכללית, ואילו התחבורה הציבורית המקומית פעלה תחת מגבלות שנועדו להבטיח שירות מינימלי. במקביל, שביתת רכבות נפרדת תוכננה להתחיל ביום שישי בערב ולהימשך עד שבת בערב.
לדברי ראש האיגוד CGIL, מאוריציו לנדיני, יותר ממיליון בני אדם השתתפו בהפגנות ביותר מ-100 ערים ברחבי איטליה. משרד הפנים האיטלקי מסר כי מוקדם מדי לפרסם הערכה רשמית משלו למספר המשתתפים.
במוקד: שחיקת השכר ויוקר המחיה
הדרישה המרכזית של האיגוד היא להעלות את השכר ולחדש הסכמי עבודה, במטרה לפצות עובדים על אובדן כוח הקנייה בעקבות האינפלציה. בנוסף, האיגוד דורש הצמדה מלאה של הפנסיות למדד ונקיטת צעדים שימנעו העלאה של גיל הפרישה.
המחאה משקפת את הלחץ הכלכלי על משקי הבית באיטליה, כאשר העובדים דורשים לא רק תוספות שכר, אלא גם שיפור בנגישות ובאיכות השירותים הציבוריים, ובראשם מערכת הבריאות והחינוך.
גם הסטודנטים הצטרפו למחאה, על רקע עלויות המחיה והדיור והחשש מפגיעה בתקציבי החינוך. לפי דיווחים באיטליה, המחאה הנוכחית מגיעה לאחר התגייסות דומה ב-30 באוקטובר, שבה השתתפו אלפי סטודנטים ועובדים.
תקציב של 26 מיליארד אירו במוקד המחלוקת
העימות מתרחש בזמן שהפרלמנט האיטלקי דן בתקציב המדינה לשנת 2027, בהיקף של 26 מיליארד אירו, כ-30 מיליארד דולר. האיגוד CGIL טוען כי התקציב אינו מספק מענה מספק לשחיקת ההכנסות ולצורך בחיזוק השירותים הציבוריים.
גם הצעירים נמצאים במוקד הדיון: לפי העיתון הפיננסי האיטלקי ItaliaOggi, רק חלק קטן מהתקציב מיועד לאוכלוסייה מתחת לגיל 35.
מנגד, שר התעשייה אדולפו אורסו מתח ביקורת על עיתוי השביתה וכינה אותה “שביתה מקדימה”, בטענה שהאיגוד הכריז עליה עוד לפני שהכיר את פרטי התקציב. עם זאת, הוא הביע כבוד למפגינים וציין כי התקציב עוד עשוי להשתנות במסגרת הדיונים בפרלמנט.
הלחץ הכלכלי מגיע לקראת שנת בחירות
העימות סביב התקציב, השכר והשירותים הציבוריים מתרחש כשאיטליה מתקרבת לבחירות לפרלמנט הצפויות ב-2027. מדיניותה הכלכלית של ממשלת ג’ורג’ה מלוני עומדת בפני ביקורת מצד איגודי העובדים וארגוני הסטודנטים, שמעלים שאלות בנוגע לחלוקת המשאבים וליכולתה של הממשלה לתת מענה ליוקר המחיה.
המשמעות הכלכלית של המחלוקת רחבה יותר מסוגיית השכר בלבד: היא נוגעת לאופן שבו איטליה מאזנת בין מגבלות התקציב, ההוצאות הציבוריות, כוח הקנייה של משקי הבית והצורך לתמוך בצמיחה ובתעסוקה. אלה צפויים להמשיך לעמוד במרכז הדיון הכלכלי במדינה לקראת הבחירות בשנה הבאה.
מגיב/ה בתור אורח/ת