בזמן שהציבור הישראלי נאנק תחת גל עליות מחירים, שוק הדיור קפוא והגירעון שובר שיאים, המערכת הפוליטית מעדיפה לעסוק בהכל, חוץ מבכסף שלנו. סיבוב קצר בין מצעי המפלגות חושף מציאות כמעט סוריאליסטית, חלק מהמפלגות אפילו לא טרחו לחבר מצע כלכלי, מתוך הנחה מובלעת שהבוחר הישראלי מצביע מהבטן ולא מהכיס. מנגד, אלו שכן טרחו להציג תוכניות, מפזרות הבטחות ענק שנעות בין סוציאליזם של פעם, שוק חופשי נטול רסן ופתרונות קסם ליוקר המחיה.
בדקנו מה באמת מציעות המפלגות לכנסת ה-26. בין אלו שמסתפקות בשתיקה רועמת לבין אלו שמבטיחות להוריד את המע"מ, לפרק את המונופולים או לחלק קרקעות בהגרלה. זה מה שמחכה לארנק שלכם ביום שאחרי הקלפי.
מליאת כנסת ישראל | צילום: שאטרסטוק
על הנייר, מערכת הבחירות הנוכחית הייתה אמורה להיות שעתה הגדולה של הכלכלה. אלא שבפועל, המסורת הישראלית ניצחה שוב, את האולפנים ואת קמפייני הבחירות כובשים כמעט בלעדית הקרבות הפוליטיים, הוויכוחים הביטחוניים ושאלת הפרסונות, בעוד המצעים הכלכליים נדחקים הצידה ונשארים מונחים בקרן זווית כאבן שאין לה הופכין. כמעט איש אינו מדבר עליהם בקול רם.
אלא שמדובר בעצימת עיניים מסוכנת, מאחורי מסך העשן של הכותרות, המפלגות השונות ניסחו תוכניות עבודה וניירות עמדה המשקפים קרע רעיוני עמוק ביחס לאופן שבו יש לחלץ את המדינה מהמשבר. האם התשובה נעוצה בטיפול שוק חופשי רדיקלי, שבירת קרטלים והסרת כל חסמי היבוא?
האם בחלוקה מחדש של קרקעות המדינה ושחרור הבינוי מפקידות חונקת? האם בכינון ברית חדשה של "כלכלת משרתים" שתסגור את הברזים למי שאינו נושא בנטל? או שמא בהרחבה תקציבית אסטרטגית ובשיקום השירותים הציבוריים והמרחב הכפרי?
צללנו לעומק התוכניות, המספרים והאינטרסים שירכיבו את תקציב המדינה הבא.
החזית הראשונה: מלחמת חורמה ביוקר המחיה, שוק חופשי או התאבדות חקלאית?
הסעיף הבולט ביותר המשותף לרוב מפלגות הימין והמרכז הכלכלי הוא ההכרזה על מלחמה טוטאלית בריכוזיות, ביבואנים הבלעדיים ובמנגנוני הפיקוח הממשלתיים, המואשמים ביצירת "אי של מחירים מופקעים" על גבו של הצרכן הישראלי.
את הקו הלוחמני ביותר מובילה רשימת "המילואימניקים והכלכלית" בראשות פרופ' ירון זליכה. התוכנית של זליכה אינה מציעה שיפוצים קוסמטיים, אלא ניתוח כירורגי בעוצמה מקסימלית, ביטול מיידי וגורף של כל המכסים ומכסות הייבוא על מזון ומוצרי צריכה, תוך פירוק מוחלט של כל מועצות הייצור מהחלב והביצים ועד הדבש. מבחינת זליכה, מועצות אלו הן ארגונים ארכאיים שמתאמים מחירים וקובעים מכסות בשיטות ריכוזיות הפוגעות בציבור.
חקלאות בעוטף עזה | צילום: משה שי, פלאש 90
התוכנית שואפת לפרק את האינטגרציה האנכית של מונופולי המזון בישראל, איסור על יצרן מקומי לשמש כיבואן מתחרה, ביטול מעמד היבואן הבלעדי והגדרת כל יבואן בלעדי כמונופול, איסור הסכמי בלעדיות כדי לאפשר לעשרה יבואנים להתחרות על אותו מוצר, ועיגון האיסור על גביית מחיר מופרז במעמד של "חוק יסוד" כדי לעקוף את החלטות בית המשפט העליון שרוקנו את החוק מתוכנו.
תפיסת שוק פתוח בלתי מתפשרת מציגה גם מפלגת "זהות" בראשות משה פייגלין, המתמודדת בבחירות אלו בבלוק טכני במסגרת רשימת "הציונות הדתית". תחת הכותרת "כלכלה חופשית ושפע", מציב פייגלין חזון של "ישראל כמעצמה יהודית-ישראלית" שבה החירות הכלכלית היא תנאי יסוד לעצמאות האזרח.
מצע זהות קורא למגר כליל את מעורבות המדינה בשוק, אשר לטענתה היא הגורם המרכזי שמייקר כל מוצר. התוכנית דורשת פתיחה מוחלטת של השוק לייבוא חופשי, ביטול גורף של מכסים, ביטול תקנים ישראליים מיותרים המשמשים כחסמי סחר, הסרת מונופולים, ופירוק מלא של מועצות הפיקוח החקלאיות. מטרת העל היא צמצום הבירוקרטיה והפחתת מסים, מתוך תפיסה ששפע כלכלי אינו מותרות – אלא הבסיס לחירות האדם והתנאי לכך שהמשכורת המשפחתית תספיק להרבה יותר.
ראש הממשלה בנימין נתניהו | צילום: מרים אלסטר פלאש 90
הד לתפיסות אלו נשמע היטב גם בתוכנית של מפלגת "ביחד" בראשות נפתלי בנט. בנט מציב יעד שאפתני של השוואת מחירי המזון בישראל לממוצע ה-OECD בתוך שלוש שנים חיסכון המוערך בכ-8,000 ש"ח בשנה למשפחה. המנגנון של "ביחד" מתמקד בצמצום כוחם של היבואנים הבלעדיים, מניעת שליטה צולבת של שחקן יחיד במספר מותגי עוגן או קטגוריות צריכה שונות, ואימוץ רחב של העיקרון "מה שטוב לאירופה - טוב לישראל". אחת מגולות הכותרת בתוכנית בנט היא מהפכת הכשרות: פתיחת שוק הכשרות לתחרות חופשית תחת הקו "מה שכשר לחרדי בברוקלין - כשר בישראל", מהלך שנועד לרסק את אחד מחסמי היבוא המשמעותיים ביותר.
לצד זליכה, זהות ובנט, שורת מפלגות נוספות מציגות חזית אחידה נגד הריכוזיות במשק. ב"ישראל ביתנו" של אביגדור ליברמן שמים דגש על פתיחת השוק לשחקנים זרים, המפלגה מתחייבת לפרק את המונופולים ואת מועצות הייצור, לבטל את מוסד היבואן הבלעדי, ולתמרץ כניסה ישירה של רשתות שיווק בינלאומיות לישראל. במקביל, בציונות הדתית מציעים להטיל רסן על ענקיות המזון והשיווק באמצעות חקיקה שתגביל את נתח השוק המרבי ואת מספר המותגים שמותר לכל שחקן להחזיק. לעמדה זו שותפה גם מפלגת "עמך ישראל", שמציבה את פירוק המונופולים כאחד מתנאי היסוד להורדת יוקר המחיה.
אלא שלמול חזית השוק החופשי הזו מתייצבת עמדה מנוגדת מן הקצה אל הקצה. מפלגת "הדמוקרטים" בראשות יאיר גולן מזהירה כי פתיחה עיוורת וחסרת הבחנה של השוק ליבוא פרוע תמיט אסון על החקלאות הישראלית ועל המרחב הכפרי. בראיית הדמוקרטים, אירועי ה-7 באוקטובר הוכיחו כי חקלאות ועבודת אדמה אינן עוד סעיף במדד המחירים לצרכן, אלא מרכיב קריטי בביטחון הלאומי, באחיזה בקרקעות המדינה ובשמירה על ביטחון המזון בעתות מלחמה וסגר. במקום שבירת מנגנוני הייצור המקומיים, הדמוקרטים דורשים תמיכה ממשלתית ישירה בחקלאים, בלימת יבוא ממדינות בעלות אינטרסים עוינים, והזרמת תקציבים מסיבית לשיקום יישובי קווי העימות בצפון ובדרום כמגן גבולות ראשון במעלה.
Former Israeli prime minister Naftali Bennett speaks at the annual Cyber Week, at the Tel Aviv University, on December 9, 2025. Photo by Avshalom Sassoni/Flash90 *** Local Caption *** נפתלי בנט כנס סייבר שבוע הסייבר כנס אוניברסיטת תל אביב | צילום: Flash90
החזית השנייה: פרדוקס המסים והגירעון - איך חותכים בהכנסות כשקופת המדינה מדממת?
אחת הסוגיות הנפיצות והשנויות במחלוקת נוגעת למדיניות המיסוי של ישראל בעידן פוסט-מלחמתי. בעוד שבנק ישראל וכלכלני אגף התקציבים מזהירים מפני הצורך בהעלאות מסים כואבות כדי לבלום את התנפחות הגירעון והגדלת החוב הלאומי, חלק מהמפלגות מציעות דווקא את הכיוון ההפוך, חיתוך אגרסיבי במסים כמנוע לצמיחה.
המפלגה הכלכלית ופרופ' זליכה מציגים כאן יעד דרמטי, הפחתה מדורגת של המע"מ בשיעור של 1% מדי שנה, עד להגעה לשיעור של 12% בלבד. כדי להשיב לשאלה "מאין יבוא המימון?", מציג זליכה מקורות תקציביים מוגדרים, ביטול מוחלט של הפטור ממע"מ בעיר אילת, לצד הטלת מס ייעודי על משקאות ממותקים ומוצרי מזון משמין. במקביל, מציעה התוכנית להוריד את תקרת מס ההכנסה המקסימלית לרמה של 40% בלבד. את אובדן ההכנסות מציע זליכה לממן באמצעות ביטול פטורים היסטוריים לתאגידים: ביטול מלא של חוק עידוד השקעות הון, ביטול הטבות המס על מיזוגים, ביטול חוק הרווחים הכלואים וביטול מס היסף.
פרופ' ירון זליכה | צילום: פלאש 90
במצע "זהות" של משה פייגלין התפיסה המיסויית היא חלק מחזון של "חופש מוחלט", הפחתת מסים רוחבית, ביטול כלכלת הפרוטקציות וההטבות הממשלתיות למקורבים, וצמצום נטל המס על תעשיינים, חקלאים ויזמים כדי להפוך את ישראל ל"מעצמה כלכלית-טכנולוגית" שאינה נשענת על חסדי הממשלה.
במפלגת הליכוד, לעומת זאת, מקפידים על שמירת העקרונות המסורתיים של הימין הכלכלי, הימנעות מהעלאות מסים ככל הניתן והפעלת הקלות ממוקדות דוגמת נקודות זיכוי במס להורים עובדים וסבסוד מעונות לגיל הרך, תחת ההנחה שצמיחת המשק תייצר הכנסות שיאזנו את התקציב. אולם מבקרי המדיניות טוענים כי בהיעדר רפורמות מבניות עמוקות, גישה זו מגלגלת את הגירעון אל הדורות הבאים בדמות אינפלציה כרונית וריבית גבוהה.
מנגד, מפלגות המרכז-שמאל ובראשן "הדמוקרטים" ו-"ישר!" בראשות גדי איזנקוט גורסות כי הבעיה האמיתית איננה רק גובה המסים, אלא התמורה העלובה שהאזרח מקבל עבורם. לשיטת איזנקוט, המשק הישראלי סובל מפריון נמוך ומפערים עמוקים שנולדו מהזנחה של עשרות שנים בתשתיות פיזיות, במערכת החינוך ובהשכלה הגבוהה. לראייתם, קיצוצי מס פופוליסטיים יפגעו אנושות במערכות הבריאות, החינוך והרווחה, שירותים ציבוריים שקרסו תחת העומס ומחייבים כעת הזרמת הון ממשלתית חסרת תקדים.
גדי איזנקוט | צילום: אבשלום ששוני, פלאש 90
החזית השלישית: משבר הדיור בין הגרלת קרקעות המדינה לפירוק רמ"י והטבות למשרתים
סוגיית הדיור נותרה אחת המועקות הכלכליות המעיקות ביותר על מעמד הביניים והזוגות הצעירים. בתחום זה מציגות המפלגות פתרונות מהקצה אל הקצה, החל ממהפכות מבניות רדיקליות בניהול הקרקעות ועד למתן העדפה גורפת לציבור המשרת
מהפכת הקרקעות והחופש התכנוני של "זהות". פייגלין וזהות מניחים על השולחן את התוכנית הקיצונית ביותר, פירוק מוחלט של רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) כדי לשבור את המונופול הממשלתי על האדמות ולזרז דרמטית את הליכי התכנון. על פי מצע זהות, תחת הסיסמה "בנייה חופשית ולא פקידות חונקת", יועברו קרקעות המדינה בהגרלה ישירה לכל משפחה יהודית בישראל.
משה פייגלין | צילום: אבשלום ששוני, פלאש 90
בזהות טוענים כי הוצאת הניהול מידי ועדות התכנון, הפקידות והמקורבים תאפשר שוק נדל"ן משגשג שבו משפחות יוכלו לרכוש ולבנות בית בכל חלקי הארץ במחירים סבירים, ללא חנק של משכנתאות עתק.
הסרת חסמים וקרקע למשרתים ב"עמך ישראל" וב"ציונות הדתית". במפלגת "עמך ישראל" דורשים שחרור מסיבי של קרקעות מדינה המיועדות ישירות להקצאה למשרתי המילואים וכוחות הביטחון. במקביל, רשימת הציונות הדתית מקדמת את חקיקת "חוק יסוד: המשרתים", שיעניק למשרתי מילואים קדימות ועדיפות מוחלטת בהקצאות דיור, בקרקעות ובהטבות נדל"ן.
בנייני דירות, אילוסטרציה | צילום: שאטרסטוק
מהפכת הדיור והשכירות של "ביחד". נפתלי בנט ומפלגתו מציגים שתי רגליים מרכזיות: יזום בנייה של 100 אלף יחידות דיור לשכירות ארוכת טווח המיועדות למילואימניקים, לצעירים ולמשפחות עובדות. בנוסף, מענק ישיר חסר תקדים של מיליון ש"ח לרכישת דירה ראשונה למשרת מילואים פעיל.
"שכירות רוכשת" ב"ישראל ביתנו". אביגדור ליברמן מקדם פרויקטים לשכירות מוסדית ארוכת טווח במודל ייחודי, צבירה של עד 30% מדמי השכירות כהון עצמי עתידי לרכישת הנכס, מתן אפשרות למשכנתא בשיעור של עד 90% לזוגות משרתים, וקביעת תקרת מחיר לקרקע בנגב ובגליל הנגזרת ישירות מוותק שירות המילואים.
החזית הרביעית: "כלכלת המשרתים" מול התקציבים המגזריים
הטלטלה שיצרה המלחמה הפכה את סוגיית הנטל והתקציב לנקודת רתיחה חברתית, אשר מתורגמת כעת להצעות חוק ודרישות אולטימטום מצד רשימות הימין והמרכז.
סגירת ברזים למי שאינו משרת. נפתלי בנט ומפלגת "ביחד" מצהירים בבירור "נסגור את ברזי הכסף למשתמטים, מי שלא ישרת לא יקבל שקל מהמדינה". תפיסה זו שוללת מכל וכל תקצוב ממשלתי לאוכלוסיות שאינן שותפות בנטל הביטחוני והאזרחי.
ביטול כספים קואליציוניים והקפאת פנסיות תקציביות. ב"ישראל ביתנו" דורשים ביטול מוחלט של כלל הכספים הקואליציוניים לטובת תקציב הביטחון ועידוד תעסוקה. במפלגה הכלכלית מציעים צעדים מרחיקי לכת עוד יותר, ביטול קצבאות ילדים מהילד הרביעי ואילך, צמצום חד בקצבאות למשתמטים, והקפאה מיידית של הפנסיה התקציבית לעובדי מדינה קיימים.
קדימות בחוק ורפורמה בשכר המורים, בציונות הדתית דורשים לעגן בחוק יסוד קדימות למשרתים בדיור, בחינוך ובתעסוקה בשירות המדינה. בתחום החינוך, מציגה המפלגה עימות ישיר מול ארגוני המורים, מעבר להעסקה בחוזים אישיים ותגמול מבוסס מצוינות, בטענה כי שבירת כוחם של ארגוני המורים תאפשר להעלות את שכר המורים הטובים ב-30% באופן מיידי.
קלפי בחירות | צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
לימודי ליבה כתנאי תקציבי. מפלגת "ישר!" בראשות איזנקוט מציבה תנאי ברור, חיוב לימודי ליבה מלאים בכל מוסד חינוכי המתוקצב בידי המדינה, מתוך הבנה כי שילוב החברה החרדית בכלכלה ובטכנולוגיה הוא תנאי קיומי לפריון העתידי של המשק.
מן העבר השני ניצבות המפלגות החרדיות והדתיות-שמרניות. מבחינתן, התוכניות הללו מהוות ניסיון בוטה להרעבה כלכלית של המגזר החרדי ולפגיעה בלומדי התורה. עמדתן שוללת מכל וכל התניה של תקציבים, קצבאות ילדים, הבטחת הכנסה או סבסוד מעונות יום בשירות צבאי. הן רואות בהבטחת הביטחון הסוציאלי למשפחות ברוכות ילדים ובתקצוב מוסדות החינוך והישיבות זכות יסוד שאינה נתונה למיקוח, וייאבקו להגן עליהן בכל הרכב קואליציוני עתידי.
החזית החמישית: מיקור חוץ של המדינה
מעבר ליוקר המחיה, המצע של המפלגה הכלכלית מציגה מודל ייחודי להתמודדות עם מצוקת התשתיות של ישראל, הנשען על העברת פרויקטי ענק לזכיינות פרטית (BOT ו-PFI).
העברת כל פרויקטי התשתית הגדולים, ובפרט פרויקט המטרו בגוש דן, לביצוע והפעלה בשיטת BOT. מכרזי BOT להקמה והפעלה של רכבות מהירות לקריית שמונה ולאילת, מכרז למפעיל פרטי בשדה התעופה בחצור, והפרטת ההפעלה של שדה התעופה רמון.
שדה תעופה רמון | צילום: משה שי, פלאש 90
הקמת 20,000 כיתות לימוד חדשות בשיטת PFI, הקמת שני בתי חולים חדשים בצפון ובדרום בשיטת BOT, והקמת בנק חדש בשיטת PPP כדי להגביר את התחרות במערכת הבנקאית, ופירוק קרטל הגז וצמצום היתרי הייצוא לשמירת עתודה אסטרטגית של 20 שנה למשק הישראלי.
לטענת התוכנית, הפקדת התשתיות בידי זכיינים בינלאומיים תעקוף את הסרבול והשחיתות הממשלתיים, תבטיח עמידה בזמנים ותחסוך עשרות מיליארדים לקופת המדינה.
המצעים הכלכליים אמנם נותרו בקרן זווית בשיח התקשורתי, אך כאשר אזרחי ישראל יתייצבו מול הקלפי, הם יכריעו לא רק בסוגיות של ביטחון וזהות אלא בשאלה כיצד ייראה חשבון הבנק שלהם, מה יישאר ממשכורתם בסוף החודש, והאם מדינת ישראל תצליח להשתקם מהמשבר הכלכלי הגדול בתולדותיה.
מגיב/ה בתור אורח/ת