דם ודמים הם שני עניינים שונים שהערבוב ביניהם זועק ציניות, אך הוא לא – זו האמת. החיים סופיים בדיוק כמו הכספים שמודדים את שווים. כן, יש לחיים שווי כספי, כל סוכן ביטוח יומר לכם. החיים במדינה שבה התוצר המקומי הגולמי הוא 60 אלף דולר שווים יותר מהחיים של אדם שחי במדינה שמייצרת 5,000 דולר (תמ"ג שנתי לנפש). במדינה עם התוצר הגדול ישקיעו מאות אלפי דולרים בחיפושים אחר נעדר ובמדינה בה התוצר נמוך מאוד ישקיעו מאות דולרים, במקרה הטוב, בחיפוש אחר נעדר.
במדינה עם תוצר גבוה ישקיעו המון כסף בריפוי בבתי חולים, בשמירה על חיי ילודים, בשיקולי מלחמה ובשיקום פצועים. במדינה עם תוצר נמוך אנשים חיים פחות שנים, פחות בריא ופחות טוב. במדינה בה כוח האדם זול, מנצלים את העובדים לעבודה שמכונה יכולה לעשות, כי הם זולים מהמכונה. במדינות מפותחות אנשים מועסקים בחשיבה, בתכנון, בהמצאות, ביצירה. במדינות נחשלות אנשים מועסקים בתפקידים שלעתים בהמות יכולות למלא ולרוב מכונות יכולות למלא את תפקידם טוב יותר.
אם נוריד את מסך הטהרנות, שלא מרשה לנו להעמיד חיים מול כסף – שהולכים תמיד יד ביד – נשכיל לקבל החלטות מצילות חיים באופן מושכל ומודע. זה כל מה שהיה חסר לנו לפני ה-7 באוקטובר: להבין את המחיר הכלכלי שאנחנו משלמים בישיבה על המדוכה, בהעלמת העין, בקבלת הפער בין המצב הכלכלי האובייקטיבי של ישראל, לבין הסיכונים הביטחוניים בהם היא חייה.
לסיכונים האלה יש תג מחיר. נגיד בנק ישראל אמר אותו: אנחנו מגייסים כספים כמו מדינה המדורגת "BBB", אבל אנחנו מדורגים "+A" ויותר מזה. נניח שהפער הזה מתבטא בעוד אחוז וחצי בגיוס איגרות החוב של ישראל. בהנחה זו שילמנו בשנה שעברה 4.75 מיליארד שקלים יותר מכפי שהיינו משלמים ללא אותם סיכונים ביטחוניים. בעשור זה כ-50 מיליארד שקלים. זהו רק נזק אחד מיני רבים: הרחקנו משקיעים, הפחדנו יהודים מלשוב לארצם, ויתרנו על תיירים, הותרנו את יישובים הצפון בתת-פיתוח, כמו גם את ישובים הדרום, צופפנו את האוכלוסייה במרכז הארץ… כל זה כי לא שקלנו את השיקול הכלכלי, הקר, את שיקול הדמים, עליו שילמנו ואנחנו משלמים בדם.
25,034 חללי מערכות ישראל ועוד 5,100 חללי פעולות איבה ועוד מאות אלפי פצועים בגוף ובנפש, לא לימדו אותנו להביט על המציאות נכוחה. רק האל יכול לשקול שיקולים של נפש, אנחנו יכולים לעשות שיקולים של דמים. מתברר גם שהשיקולים האלה מצילי חיים: אם תאווי חיים אנחנו אל לנו להפקיר חבלי ארץ, אל לנו לחיות תחת איום. יש לאיומים האלה מחיר כספי וזה מחיר דמים.
