חוב מוגדר מבחינה עסקית כ"הוצאות מימון". ככזה החוב הוא הוא הוצאה ראויה וחכמה. הדוגמה הפשוטה ביותר היא יזם שרוכש קרקע ב-100 מיליון, קונה בניין בעלות של 50 מיליון ומוכר אותו ב-200 מיליון. אם לצורך ביצוע העסקה הזו הוא נכנס לחוב גדול, עליו הוא שילם הוצאות מימון של 20 מיליון שקל, הוא כנראה עשה עסקה חכמה, במסגרתה הוא נותר עם רווח של 30 מיליון שקלים.
למעשה, כל הכלכלה המודרנית בנויה על מודלים של מימון – יזמים שנוטלים הלוואות ומייצרים ערך גדול יותר מעלות המימון שלהן. סיבה מוצדקת נוספת לנטילת הלוואה היא הוצאה חד פעמית, או רכישה של מוצר או שירות שרוכשים לשימוש ממושך, כמו דירה ומכונית, שיש היגיון בתשלום בגינם למשך פרק זמן ארוך, ובתנאי שההכנסות תואמות את ההחזרים לאורך חיי ההלוואה.
אך יש גם מי שלווה כסף כדי לממן רמת חיים גבוהה יותר. את ההלוואות הללו ניתן ליטול לפרק זמן מסוים, עד שאי אפשר יותר לעמוד בהחזריהן, כי זו רק שאלה של זמן עד שמגיעים לנקודה הזו.
זה קורה למשקי בית, לעסקים ואפילו למדינות. זהו תפקידן של רשויות הפיקוח, ועוד יותר מכך של המלווים, לוודא שבעלי החוב שלהם נוטלים הלוואה לצורך מימון ולא לשם העלאת רמת החיים שלהם יותר מכפי יכולתם. ומה אז? המלווים חייבים לוותר על חלק מחובותיהם, לעשות "תספורות", או כל מונח אחר שמציין את המצב העגום הזה.
מתמכרים לחובות
הבעיה היא שגופים נוטים להתמכר לחובות ולהעלות את רמת החיים שלהם עד לקצה גבול היכולת לגייסם. דוגמה חריפה במיוחד לכך היא ארצות הברית. ב-2013 החוב שלה היה נמוך מטריליון דולר וזה נשמע מפחיד שהיא מתקרבת למספר העצום הזה והנה כיום היא מתקרבת ל-35 טריליון דולר! מדובר ב-135% מהיקף התוצר שלה (תל"ג).
האם עדין מדובר בהוצאות מימון שארה"ב תחזיר בעתיד? כרגע זה נראה בלתי סביר ולמעשה כל העולם מתבסס על הנחה אופטימית במידה שקשה להסביר את ההיגיון שלה.
אבל נחזור אלינו – חובות משקי הבית, ללא משכנתאות והלוואות דיור, עמד בתחילת 2020 על 194 מיליארדי שקלים ובסוף 2023, בתוך 3 שנים, הוא זינק ל-225 מיליארד – 14% ב-3 שנים. חובות משקי הבית לדיור עמדו ב-2020 על 417 מיליארד שקל וזינקו ל-568 מיליארד בתוך 3 שנים – זינוק של 27%!
חובות המגזר העסקי לבנקים עמדו ב-2020 על 420 מיליארד וזינקו עד לתחילת השנה ל-724 מיליארד – 42% ב-3 שנים!
האם מדובר בגידול סביר? כנראה שלא. לא ניתן להסביר את הגידול הזה בצמיחה וגם לא בצמיחה העתידית הצפויה. הרי "חוב טוב", הוא חוב מימוני, כזה שמייצר ערך גדול מעלותו.
הפסדי האשראי יזנקו
בנק ישראל פרסם את האשראי המאזני לענף הבינוי והנדל"ן בחמש הקבוצות הבנקאיות הגדולות, כחלק מסקירה מקיפה של הפיקוח על הבנקים שתתפרסם בשבוע הבא. מהנתונים עולה, כי היקף האשראי המשיך לצמוח בשיעור גבוה של כ-14% גם בשנת 2023. צמיחה זו נרשמה על אף העלייה ברמת הסיכון בענף שנובעת בעיקרה מההאטה בפעילות בשוק הדיור, מהעלייה החדה בריבית ומהשפעות המלחמה.
אחת הדרכים לבחינת הסיכון שבחוב היא מדידת היחס בין ההפרשה של הבנקים לחובות מסופקים (הפסדי אשראי) לבין לסך האשראי בענף. היחס הזה גדל ב-2023 בכחצי אחוז ועומד על 2.4% – שיעור המבטא סיכון גדול יחסית, שנרשם בשנה זו בעיקר בשל השפחות המלחמה.
בנק ישראל מציין, כי הירידה בביקוש לדירות גרמה, בין היתר, לירידה בשיעורי ההצלחה של מכרזי מקרקעין וכן לירידה במחירי הזכייה במכרזים שנסגרו בהצלחה. זאת לצד דרישת הפיקוח על הבנקים להקצאת הון נוספת בגין מימון קרקעות במינוף גבוה. אלה הובילו להאטה בקצב צמיחת האשראי למימון קרקעות בהשוואה לשנים קודמות.
ההאטה במכירות הזניקה את האשראי
במהלך שנת 2023 נרשם גידול משמעותי של כ-66% באשראי הכספי לליווי פרויקטים לבנייה למגורים. עלייה זו נרשמה בשל ההאטה במכירת דירות ולמרות העיכובים בהתקדמות הבנייה עם פרוץ המלחמה.
משקלו היחסי של האשראי לנדל"ן מניב למשרדים ולמסחר בשיעור מימון גבוה עלה בשנת 2023, בין היתר על רקע עודפי היצע בשוק המשרדים באזורים מסוימים. באשר לנדל"ן מניב למגורים, לנוכח העלייה בסביבת הריבית ושינויי מיסוי, פחתה הכדאיות של הפעילות בתחום וחלק מהחברות בוחרות להעמיד למכירה דירות שהושכרו או שיועדו מראש להשכרה.
האשראי לפעילותם של קבלני ביצוע מהווה מרכיב משמעותי באשראי זה. הסיכון במימון של קבלני ביצוע היה גבוה עוד בטרם פרצה המלחמה ומאז שפרצה חשופים קבלני הביצוע לסיכונים נוספים ובפרט למחסור בכוח העבודה ולהתייקרות בעלויות העבודה ובעלויות חומרי הגלם.
הפיקוח על הבנקים מצביע על הסיכונים האלה ומודיע, כי בעקבות העלייה בסיכון הוא "עוקב מקרוב אחר ההתפתחויות באשראי לענף ופועל על מנת לוודא כי סיכוני האשראי בענף מנוטרים ומתנהלים בהתאם לפרקטיקות מקובלות ונאותות של ניהול סיכונים".
