1. האם התקציב יעודכן בהמשך? יש לישראל תקציב עדכני לשנת 2024. הוא גדול ב-70 מיליארד שקל מהתקציב המקורי לשנה זו – גידול של 14.5%. הגירעון המותר בתקציב זינק מ-2.25% במקורי ל-6.6% בתקציב זה. האם התקציב הזה מתאים כעת לעשרת החודשים הנותרים? השאלה הזו אינה כלכלית, הרבה יותר ביטחונית, מכיוון שהתקציב נכתב על בסיס ההנחות שבשלב הזה עצימות המלחמה פוחתת ולא נפתחת חזית נוספת. כמובן שההנחות הללו שרירותיות למדי.
2. הממשלה מתפקדת. ח"כ עמית הלוי, כמו שר החקלאות אבי דיכטר איימו להצביע נגד התקציב. שר האוצר, בצלאל סמוטריץ' נלחץ מהעניין ושקל לדחות את ההצבעה. השר שלמה קרעי עלה לנאום בשעה 13:00 ומילא את הזמן שהיה שמור לסמוטריץ', עד השעה 14:00. הח"כים הבינו מה קורה שם והיה מי שקיווה שהתקציב לא יעבור, אבל ההצבעה התקיימה כמתוכנן והח"כ וחבר הכנסת התרצו והצביעו בעד. באופוזיציה דרשו לדעת מה הובטח להם במטרה לשנות את דעתם וראש הממשלה בנימין נתניהו השיב שלא הובטח להם דבר. ההיגיון אומר שהובטח להם. כנראה שמשהו הובטח, חוץ מאיומים כאלה ואחרים שאילצו אותם להתיישר. זוהי פוליטיקה והיא נבחנת בשורה התחתונה. בשורה התחתונה הממשלה הצליחה להעביר את התקציב, למרות המצב הקשה בו היא נתונה. זו הפעם הראשונה שישראל במלחמה לא פשוטה והאופוזיציה לא מגבה את הממשלה המכהנת, ששר טס לארצות הברית תוך כדי מלחמה, מבלי לקבל את אישור ראש הממשלה. ולמרות הכל, הממשלה עשתה זאת, אם כי באיחור של שבועיים וחצי מהמועד המתוכנן – ה-19 בפברואר. אם אתם רוצים לדעת האם לשמוח מהעברת התקציב תשאלו את המשקיעים ב-90 החברות הציבוריות הגדולות. הם אמרו את דברם היום: המדד עלה ביותר מ-7 עשיריות האחוז.
3. הממשלה חלשה, ולכן היא לא הצליחה להתאים את המבנה שלה למציאות החדשה. במילים אחרות – לא נסגרו המשרדים המיותרים; לא נעשה קיצוץ אמיתי בתקנים ובכלל לא הועבר המסר של התגייסות לאתגרים הביטחוניים האימתניים העומדים בפנינו. שר אוצר חזר היה קורא לכולם "משוגעים רדו מן הגג", כפי שקרא שר האוצר יגאל הורוביץ ז"ל ב-1979. זו ממשלת חירום שמתנהגת כמו ממשלת לוקסוס וזה מדאיג מאוד. הממשלה לא גבתה מחיר של ממש מהבנקים, שגורפים רווחים מהמצב וגם לא מאל על ומחברות נוספות שנהנות מגידול בהכנסות מהמלחמה. נוצר מצב לפיו תושבי הצפון ותושבי הדרום ובעיקר משרתי המילואים משלמים את המחיר על המלחמה, בעוד גופים כלכליים אחרים גורפים רווחים ממנה. האופוזיציה מנצלת את המצב לדחוק לפינה את החרדים וחוק הגיוס, במקום לטפל במצב העכשווי הבעייתי. אם תפרוץ מלחמה בזירה נוספת הממשלה תצטרך לתקן את המצב. אם וכאשר תוקם ועדת חקירה בעניין היא תקבע, בין היתר, את המסקנה הבאה: הממשלה לא התאימה עצמה למצב המלחמה, למרות שידעה בסבירות גבוהה שתצטרך לעשות זאת.
4. גזירות לייט. הגזירות הכלכליות לא יכלו להיות קשות יותר, מכיוון שהן לא יכולות לשדר מצוקה, אם הממשלה עצמה לא מתנהגת כך. מס הנסועה, שמתוכנן מ-2026, היה מוחל גם בלי מלחמה. ייקור המע"מ באחוז מתוכנן ל-2025, כך שהוא לא רלבנטי לתקציב הנוכחי. ניתן היה לבטל את הפטור ממע"מ על פירות וירקות כבר עכשיו ואולי גם לבטל את הפטור ממע"מ על ייבוא אישי, או לפחות להפחית אותו במעט כבר עכשיו. ייקור מס הבריאות ב-0.15% אינו קשור למלחמה – הוא מחויב המציאות כדי לתת מענה למערך בריאות הנפש וקיצוץ יום הבאה מעובדים המשתכרים מ-6,000 שקלים רחוק מלהיות צודק. מדובר ברף הכנסה נמוך מדי. הצעד המשמעותי היחיד שנעשה הוא הקיצוץ הרוחבי בתקציבי המשרדים. מיסוי גבוה יותר על רווחי הבנקים, חברות האשראי החוץ-בנקאי, אל על וחברות נוספות, יכול להיות צודק יותר ממיסוי רווחים של השכירים המשתכרים שכר נמוך.
5. איפה הצמיחה? תקציב משרד התחבורה קוצץ ביותר מ-7%. אולי זה במילא לא הזמן המתאים לסלול כבישים, בעיקר בשל המחסור בעובדים, אבל צודק מי שטוען שחסרים בתקציב מנועי צמיחה. ישראל נכנסה למלחמה הזו עם יתרון גדול מאוד – יחס חוב תוצר נמוך יחסית לעולם – 60%. עכשיו הוא גדל וימשיך לגדול לכיוון ה-70% בשנה הבאה, אולי כבר השנה, אם יוחלט, או ייכפה עלינו לטפל באיום בצפון באופן רציני, או כל איום אחר שעלול להתממש. החוב הזה יצטמצם, כמו בעבר, בעיקר על ידי הגידול בתוצר ופחות על ידי צמצום החוב. כדי שיהיה גידול בתוצר הממשלה צריכה לבצע מספר מהלכים, כמו הגדלת התחרות, הסרת חסמים, צמצום הרגולציה, עידוד השקעות ועידוד עסקים קטנים ובינוניים. בתקציב הזה חסרים מהלכים גדולים בכיוון. הם לא חייבים להיעשות במסגרת התקציב, הם צריכים להיעשות בשוטף ולהתחיל בהם מייד.
