אף אזור בעולם אינו מייצר יותר נפט וגז מהמדינות השוכנות לחופי המפרץ הפרסי. את מרבית האנרגיה הזו ניתן לייצא רק על גבי מכליות החוצות את מצר הורמוז. אולם, נתיב המים נסגר דה-פקטו למשך יותר משלושה חודשים, מאז תחילת המלחמה בשלהי פברואר.
שיבוש זה הדהד בכל הכלכלות העולמיות. אספקת הנפט, הגז וסחורות אחרות הצטמצמו, מה שדחף את המחירים לרמות גבוהות בהרבה מכפי שהיו לפני המלחמה.
אך יש תקווה לשינוי. אמש (ראשון), ארה"ב ואיראן אישרו הסכם הפסקת אש למשך 60 יום, במסגרתו מצר הורמוז ייפתח במלואו. הסכם זה צפוי להחתם ביום שישי הקרוב בז'נבה, שוויץ.
ההכרזה התקבלה באופטימיות זהירה בשוקי האנרגיה והספנות, אך שאלות לגבי אופן פתיחת הנתיב והכללים שיסדירו את המעבר בו, נותרו פתוחות.
המלחמה חשפה גם את שבירותו של הנתיב, ותדלקה את הוויכוח אם סחר האנרגיה העולמי יכול להמשיך להיות תלוי בנקודת חנק בודדת.
הדבר עשוי להאיץ את המאמצים לגוון את מקורות הנפט הגולמי גם לאחר פתיחתו המחודשת של המצר.
חשיבותו של מצר הורמוז
מצר הורמוז, הממוקם בין איראן בצפון לבין איחוד האמירויות ועומאן בדרום, מחבר בין המפרץ הפרסי לאוקיינוס ההודי. אורכו כ-161 קילומטרים ורוחבו בנקודה הצרה ביותר הוא כ-39 קילומטרים. נתיבי השיט לכל כיוון הם ברוחב של כ-3.2 קילומטרים בלבד.
המצר מהווה נתיב חיוני עבור שוק האנרגיה, ומספק כ-20% מאספקת הנפט והגז הטבעי הנוזלי (LNG) בעולם. סעודיה, עיראק, איראן, כווית, בחריין, קטאר ואיחוד האמירויות משלחות כולן נפט גולמי דרך הורמוז בזמנים רגילים, ומרבית המטענים שלהן מיועדים לאסיה. כ-33% מהמשלוחים מגיעים לסין, להודו מגיעים כ-13% מהמשלוחים, וליפן מגיעים כ-12%.
מדינות המפרץ הן גם ביתם של בתי זיקוק המייצרים כמויות גדולות של סולר, דלק סילוני, נפטא (המשמשת לייצור פלסטיק ובנזין) ומוצרי נפט אחרים המיוצאים ברחבי העולם דרך המצר.
מעבר לאנרגיה, המצר מהווה נקודת חנק גם עבור מוצרים הכוללים אלומיניום, דשנים ואפילו הליום, המשמש בייצור שבבים.
כך המלחמה השפיעה על השיט במצר הורמוז
תנועת הספינות דרך המצר האטה באופן דרמטי מאז תחילת המלחמה. המספר הממוצע של מעברי ספינות יומיים בנתיב, צנח לפחות מ-10 כלי שיט ביום, לעומת כ-135 בשגרה.
הקריסה בתנועה אילצה את יצרניות הנפט באזור לעצור את מרבית התפוקה שלהן, מאחר שאזל להן המקום לאחסון הנפט הגולמי.
בתגובה לתקיפות ארה"ב וישראל על שטחה, טהרן הטילה הגבלות חמורות על השיט בהורמוז ותקפה לסירוגין כלי שיט במפרץ הפרסי וסביבתו. סיכוני האבטחה הפכו לגבוהים ובכך מרבית בעלי הספינות הפסיקו לשלוח כלי שיט דרכו.
למרות זאת, כמה כלי שיט המשיכו להסתכן, ובחלק מהמקרים כיבו את משדרי המיקום שלהם במטרה להימנע מגילוי. ישנן גם ראיות לכך שצבא ארה"ב סייע בשקט ללוות כמה כלי שיט.
איראן, מצידה, אישרה לספינות מסוימות לעבור דרך מסדרון הקרוב לקו החוף שלה, לאחר משא ומתן, ובמקרים מסוימים תוך דרישת אגרות של עד 2 מיליון דולר.
השיבוש העמיק באמצע חודש אפריל, כאשר ארה"ב הטילה מצור על ספינות הקשורות לאיראן במפרץ עומאן כדי ללחוץ על איראן לפתוח מחדש את נתיב המים.
איראן התנגדה, ובמאי הרחיבה את אזור השליטה המוצהר שלה סביב המצר והקימה ישות חדשה, "רשות מצר המפרץ הפרסי", כדי לשלוח יד במעברים. גורמים רשמיים באיראן אף דנו בהקמת מערכת אגרות קבועה כלשהי בתיאום עם עומאן.
המתח הסלים עוד יותר בתחילת החודש, כאשר כוחות ארה"ב ירו על מספר ספינות במצר, כולל מכלית נפט שוושינגטון טענה כי הפרה את המצור שלה. שלושה מלחים הודים נהרגו באירוע זה.
מה המשמעות של ההסכם בין ארה"ב לאיראן עבור מצר הורמוז?
כחלק מההסכם, ארה"ב ואיראן הסכימו לפתוח מחדש את מצר הורמוז "מיידית" ברגע שההסכם ייחתם רשמית. איראן צפויה גם לקבל הקלה מסוימת בסנקציות הנפט בשלב מאוחר יותר.
עם זאת, רבים מהפרטים החשובים ביותר – כולל כיצד המצר ייפתח מחדש, אילו הגבלות עשויות להישאר בתוקף ומי יפקח על התנועה – לא פורסמו.
איראן מסרה כי השיט במצר יפוקח על ידי טהרן ועומאן, מה שמצביע על כך שהיא עשויה לנסות לשמור על שליטה מסוימת בנתיב המים במקום לחזור לסטטוס קוו שלפני המלחמה. כך על פי בלומברג.
ההסכם בין ארה"ב לאיראן גם מניע 60 ימים של משא ומתן על עתיד תוכנית הגרעין של איראן, מה שמדגיש את אופיו הזמני של ההסכם.
ההסכם אינו צפוי להוביל לחידוש מיידי של התנועה הסדירה שהייתה לפני המלחמה. בעלי ספינות יצטרכו להיות בטוחים שכל כלי שיט שישלחו למפרץ הפרסי יוכל לצאת ממנו בבטחה. כמו כן, עשויים לחלוף שבועות עד שיטופל עומס הספינות הממתינות לחצות את נתיב המים.
האם לאיראן יש זכות לשלוט במצר הורמוז?
תחת אמנת האומות המאוחדות (UNCLOS), מדינות יכולות להחיל ריבונות עד לטווח של 12 מיילים ימיים (כ-22 קילומטרים) מקו החוף שלהן. אזור זה מוגדר כמים הטריטוריאליים שלהן.
למרות שמצר הורמוז עובר דרך המים הטריטוריאליים של איראן ועומאן, מדינות חייבות לאפשר "מעבר בתום לב" של כלי שיט זרים במים הטריטוריאליים, ואסור להן לחסום "מעבר בתום לב" במצרים המשמשים לשיט בינלאומי. האמנה גם קובעת כי מדינות אינן יכולות לגבות תשלום עבור עצם המעבר במים הטריטוריאליים שלהן.
בעוד שממשלת איראן חתמה על אמנת UNCLOS ב-1982, הפרלמנט שלה מעולם לא אישרר את האמנה.
אספקת דלק מסעודיה לאירופה גבוהה יותר מכפי שהייתה לפני סגירת מצר הורמוז
האם יצרניות הנפט יכולות לעקוף את מצר הורמוז?
לכווית, קטאר ובחריין אין נתיבים מעשיים חלופיים עבור היצוא שלהן. סעודיה ששולחת את כמות הנפט הגדולה ביותר דרך הורמוז, ניתבה מחדש את הנפט הגולמי שלה דרך צינור המשתרע מערבה אל נמל ינבוע שבים האדום.
היא ייצאה 3.65 מיליון חביות ביום של נפט גולמי מינבוע בחודש מאי, כמות המהווה קצת יותר ממחצית ממשלוחי הנפט של המדינה בינואר. זאת בעוד שהצינור מסוגל להוביל 7 מיליון חביות ביום, חלק מהנפט שמור לשימוש מקומי, והנתיב עצמו היווה יעד לתקיפות איראניות.
איחוד האמירויות יכולה גם היא לעקוף את הורמוז באמצעות צינור המחבר בין שדות הנפט שלה לנמל פוג'יירה השוכן לאורך מפרץ עומאן. אולם, הוא יכול לשאת פחות ממחצית מנפחי היצוא הרגילים של המדינה, ותשתיותיו ספגו תקיפות.
חברת הנפט הלאומית של אבו דאבי, אדנוק (ADNOC) מאיצה את בנייתו של צינור שני כדי להכפיל את קיבולת היצוא מפוג'יירה עד שנת 2027.
לעיראק יש מעט חלופות בנות קיימא. תוכניות לחדש את המשלוחים דרך ירדן וסוריה השכנות יטפלו רק בחלק קטן מהנפחים המשולחים בדרך כלל דרך הורמוז.
השיבושים הניעו גם את אסיה – מהתלויות ביותר באספקה זו – לחפש נפט במקומות אחרים, כולל בארה"ב. בעוד שחלופות אלו הן לרוב יקרות יותר, יבואנים רבים היו מוכנים לשלם פרמיות גבוהות כדי להבטיח אספקה.
