יצוא הנפט של סעודיה מנמל ינבוע שבים האדום מגיע לקצב שיא, כאשר הממלכה מאיצה העברת משלוחים מערבה במטרה לעקוף את מצר הורמוז – אחד מצווארי הבקבוק הקריטיים ביותר לשוק האנרגיה העולמי.
לפי נתוני חברת Kpler, קצב ההעמסה בנמל עומד על כ-3.4 מיליון חביות ביום במהלך חודש מרץ, כאשר בתחילת השבוע נרשמה האצה ל-4.5 מיליון חביות ביום ואף יותר מ-5 מיליון חביות ביום בשיא. במקביל, יותר מ-30 מכליות ממתינות מול חופי ינבוע, מהווה נתון שיא עם עיכובים של עד חמישה ימים בטעינה.
הזינוק בפעילות מגיע על רקע שינוי דרמטי בנתיבי האנרגיה הגלובליים, כאשר מדינות המפרץ מנסות להפחית תלות במעבר דרך מצר הורמוז, דרכם זורמים כ-20 מיליון חביות נפט ביום, כשליש מהסחר הימי העולמי בנפט.
צינור הדגל הסעודי: פתרון חלקי בלבד
האלטרנטיבה המרכזית של סעודיה היא צינור "איסט-ווסט" (Petroline) של ערמאקו הסעודית, המשתרע לאורך כ-1,200 ק"מ ומחבר בין שדות הנפט במזרח המדינה לנמל ינבוע במערב.
לצינור קיבולת של עד 7 מיליון חביות ביום, אך בפועל רק כ-5 מיליון חביות זמינות ליצוא, כאשר היתר מופנה לצריכה מקומית. בשבוע האחרון נרשם זינוק חד בשימוש בצינור, מ-770 אלף חביות ביום בתחילת השנה לכ-2.9 מיליון חביות ביום.
עם זאת, גם נתיב זה אינו חף מסיכונים: המכליות היוצאות מינבוע נאלצות לעבור דרך מצר באב אל-מנדב מעבר ימי צר ורגיש, הנתון לאיומים מצד המורדים החות'ים בתימן. גורם בכיר בקרב החות'ים אף הצהיר כי הארגון "ערוך צבאית לכל תרחיש" ועוקב מקרוב אחר ההתפתחויות.
איחוד האמירויות: פתרון משלים עם מגבלות
גם איחוד האמירויות מפעילה נתיב עוקף דרך צינור צינור הנפט חבשאן-פוג'יירה (ADCOP) , המוביל נפט מאבו דאבי לנמל פוג'יירה שבים הערבי, תוך עקיפה מלאה של הורמוז.
הקיבולת של הצינור עומדת על כ-1.5 מיליון חביות ביום, כאשר היצוא מפוג'יירה עלה לכ-1.62 מיליון חביות ביום במרץ, לעומת 1.17 מיליון בפברואר. למרות זאת, מדובר בהיקף מוגבל יחסית, וגם תשתית זו חשופה לאיומים של טילים וכטב"מים בזירת עימות מתרחבת.
עיראק-טורקיה: פוטנציאל לא ממומש
צינור הנפט המחבר בין עיראק לטורקיה, ומוביל לנמל ג'ייהאן בים התיכון, מהווה נתיב נוסף שאינו תלוי במפרץ. הקיבולת התיאורטית שלו עומדת על 1.6 מיליון חביות ביום, אך בפועל הוא פועל כיום בהיקף של כ-200 אלף חביות בלבד.
למרות שעיראק, יצרנית הנפט השנייה בגודלה באופ"ק, יכולה להגדיל את הזרימה, מגבלות פוליטיות, תפעוליות וביטחוניות מקשות על הרחבה מהירה.
הפער נשאר עצום
הנתונים ממחישים כי גם בשימוש מלא, כלל הצינורות החלופיים יכולים להעביר כ-9 מיליון חביות ביום בלבד, פחות ממחצית מהיקף הזרימה דרך מצר הורמוז. מעבר לכך, בניגוד למכליות, צינורות הם תשתיות קבועות ופגיעות, ובמהלך הלחימה הנוכחית כבר נרשמו תקיפות על מתקני אנרגיה באזור.
ומה עם הובלה יבשתית?
באופן תיאורטי ניתן להוביל נפט במשאיות, אך מדובר בפתרון לא ריאלי: משאית אחת יכולה לשנע בין 100 ל-700 חביות בלבד, כך שהעברת מיליוני חביות ביום תדרוש אלפי משאיות, אתגר לוגיסטי וביטחוני כמעט בלתי אפשרי בתנאי מלחמה.
בסיכומו של דבר, גם כאשר מדינות המפרץ מפעילות את מלוא היכולות החלופיות שלהן, מצרי הורמוז נותרים עורק האנרגיה המרכזי של העולם וכל פגיעה בהם ממשיכה להוות איום משמעותי על יציבות שוק הנפט הגלובלי.
צריך להקים צינורות חדשים תת קרקעיים עד למזרח התיכון דרך ישראל…וזה יקרה