עסקת הגז עם מצרים: תכניס עשרות מיליארדים – אבל אסור להתעלם מהרזרבות

ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האנרגיה והתשתיות אלי כהן הודיעו הערב, בהודעה מוקלטת לתקשורת, כי הממשלה אישרה את עסקת יצוא הגז למצרים. לפי נתניהו, היקף העסקה עומד על 112 מיליארד שקל, כאשר כ-58 מיליארד שקלים מתוכם צפויים להיכנס לקופת המדינה ממסים ותמלוגים. ההסכם קובע יצוא גז טבעי ממאגר לווייתן למצרים עד שנת 2040.

לדברי נתניהו, כבר בשנים הראשונות ליישום ההסכם צפויות הכנסות של מאות מיליוני שקלים לקופת המדינה, ובהמשך – עם השלמת פיתוח התשתיות – ההכנסות השנתיות צפויות לגדול בהדרגה ולהגיע להיקפים של מיליארדי שקלים בשנה.

הרחבת לווייתן, תשתיות חדשות והכסף שבדרך

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן אמר כי אישור ההסכם הגיע לאחר משא ומתן שנמשך מספר חודשים, וכי במסגרתו נשמרו האינטרסים הביטחוניים והאנרגטיים של ישראל. לדבריו, ההסכם כולל השקעות רחבות היקף בפיתוח תשתיות, ובהן הרחבת מתקני ההפקה של מאגר לווייתן, חיזוק מערך ההולכה והקמת תשתיות חדשות.

כהן הוסיף כי כחלק מההסכם סוכמו מנגנונים שנועדו לשפר את מחיר הגז עבור השוק הישראלי ולשמור על יציבות האספקה המקומית במקביל להרחבת היצוא. הרחבת המאגר צפויה להגדיל משמעותית את יכולת ההפקה של ישראל ולתמוך גם בשוק המקומי לאורך זמן.

העסקה הנוכחית מצטרפת להסכם יצוא קודם עם מצרים, שהניח את התשתית לשיתוף הפעולה האנרגטי בין המדינות והוביל להזרמה שוטפת של גז בשנים האחרונות. ההסכם החדש נתפס כהעמקה והרחבה של אותו שיתוף פעולה, ומבוסס על פיתוח נוסף של מאגר לווייתן ותשתיות ההולכה.

"נכס לאומי שמחזק את הכלכלה"

בענף הגז רואים באישור ההסכם מהלך אסטרטגי עבור משק האנרגיה הישראלי. באיגוד הגז הטבעי בירכו על ההחלטה וציינו כי מדובר בעסקה הגדולה בתולדות משק האנרגיה של ישראל, המאפשרת שילוב בין אספקה ארוכת טווח למשק המקומי לבין יצוא יציב.

לדברי האיגוד, ההסכם צפוי להזרים עשרות מיליארדי שקלים לקופת המדינה, לחזק את הביטחון האנרגטי ולהעמיק את שיתופי הפעולה האזוריים. עוד ציינו כי הצלחת משק הגז בעשור האחרון מאפשרת לישראל לשמור על יציבות השוק ועל מחירי גז נמוכים, לצד המשך השקעות בתשתיות ופיתוח.

אמיר פוסטר, מנכ"ל איגוד הגז הטבעי, אמר כי "זהו ביטוי לערך הכלכלי והאסטרטגי של היקף עתודות הגז של ישראל – נכס לאומי שמחזק את הכלכלה, תורם ליציבות מחירים, מבסס את מעמדה של ישראל כספקית האנרגיה הגדולה באזור ושיאנית בשמירת גז טבעי לדורות הבאים".

המשמעות הגיאו-פוליטית והתגובות

מעבר להיבטים הכלכליים והתעשייתיים, העסקה נושאת גם משמעות גיאו־פוליטית משמעותית. עבור מצרים, הגז הישראלי מהווה רכיב מרכזי בייצוב משק האנרגיה ובביסוס מעמדה כצומת אזורי. עבור ישראל, מדובר בהעמקת שיתוף הפעולה האסטרטגי עם קהיר ובהרחבת התלות ההדדית בין המדינות.

ברקע המהלך עמד גם לחץ אמריקאי לקדם את ההסכם, כחלק ממאמץ רחב יותר לחיזוק היציבות במזרח הים התיכון ולהעמקת שיתופי הפעולה האנרגטיים בין בעלות ברית באזור. במקביל, האישור שניתן הערב משתלב בוויכוח מתמשך בישראל סביב מדיניות יצוא הגז – ובעיקר סביב השאלה עד כמה נכון לממש את ערך המשאב דרך יצוא, ועד כמה יש לשמר רזרבות לשימוש המשק המקומי בטווח הארוך.

חן הרצוג, הכלכלן הראשי של פירמת BDO, אמר כי עסקת יצוא הגז עם מצרים צפויה להביא תרומה משמעותית להכנסות המדינה. לדבריו, "העסקה צפויה להביא לתרומה של כ-60 מיליארד שקל להכנסות המדינה ממסים ותמלוגים לאורך חיי ההסכם”. הרצוג הוסיף כי “משק האנרגיה יהנה מהגדלת היתירות בשגרה ובחירום”, וכי הצרכן הישראלי “ימשיך ליהנות ממחירי גז נמוכים, בכמחצית ממחירי הגז באירופה".

ד"ר עמית מור, מנכ"ל אקו אנרג'י ומרצה בכיר באוניברסיטת רייכמן, מדגיש כי "מעבר להכנסות של עשרות מיליארדי שקלים למדינה, ההסכם יאפשר את פיתוח שלב 2 של לווייתן”, מהלך ש“יאפשר גם יתירות בהספקת הגז לישראל וייתן רוח גבית להמשך החיפושים". עם זאת, הוא הזהיר כי “רזרבות הגז הנוכחיות יספיקו לכ-20 שנה", ואם לא יתגלו רזרבות משמעותיות נוספות – "נצטרך להתחיל לייבא גז כבר בסוף העשור הבא".

נתניהו אישר את עסקת הגז עם מצרים בשווי 112 מיליארד שקל

ביקורת חריפה יותר מזו של מור נשמעת מצד ארגון לובי 99 – בלובי טוענים כי “הלחצים של חברות הגז נשאו פרי, וממשלת ישראל נכנעה ואישרה לייצא את כל הכמות המבוקשת”, שלטענתם “שווה לעשור של צריכת גז במשק המקומי”. בלובי ציינו כי ההחלטה כוללת “שמירה על מחירים תחרותיים ואפשרות עתידית לצמצם את היצוא מטעמי תחרות”, אך הדגישו כי “נהיה שם לאורך כל הדרך כדי לוודא שהאפשרות הזו תיושם בפועל”. עוד הביעו צער על כך שהעסקה אושרה לפני פרסום המלצותיה הסופיות של הוועדה לבחינת מדיניות הגז הטבעי.

כך, בעוד הממשלה, התעשייה וחלק מהמומחים מדגישים את פוטנציאל ההכנסות, הביטחון האנרגטי וההשפעה האזורית, הוויכוח סביב ניהול רזרבות הגז והאיזון בין יצוא לצריכה מקומית ממשיך ללוות את משק האנרגיה הישראלי. אישור העסקה סוגר פרק אחד – אך מותיר שאלות פתוחות שימשיכו לעמוד במרכז הדיון הציבורי.