נשיא ארה"ב דונלד טראמפ כתב היום (ראשון) בחשבון ה-Truth שלו כי "החל מעכשיו, חיל הים של ארצות הברית יחל בחסימה של כל ספינה שמנסה להיכנס או לצאת ממצר הורמוז".
זאת לאחר שבתום השיחות עם איראן, תנאיה של וושינגטון במשא ומתן לסיום המלחמה לא התקבלו על ידי הרפובליקה האסלאמית. איראן הבטיחה לפתוח את המצר, אך לא עשתה זאת.
תנועת כלי שיט דרך המצר החלה להתאושש עוד לפני הפסקת האש. כ-72 כלי שיט ביצעו את המסע במהלך השבוע שבין ה-30 במרץ ל-5 באפריל, על פי נתונים של לויד'ס ליסט. זה היה השבוע העמוס ביותר מאז פרוץ המלחמה ב-28 בפברואר, אם כי התנועה עדיין הייתה נמוכה ב-90% מהנפחים הרגילים. כ-80% מאותן ספינות היו קשורות לאיראן ו-13% היו בבעלות סינית.
מה קרה מאז הפסקת האש?
איראן שמרה על אחיזה במצר לאורך כל המלחמה על ידי הנחת מוקשים ותקיפת כלי שיט. מספר מצומצם של ספינות המשיך לעבור לאחר שקיבלו את אישורה של טהרן, שאפשרה מעבר של כלי שיט ממדינות ידידותיות ששילמו אגרה.
כחלק מהפסקת האש, אמר שר החוץ, המדינה תאפשר "מעבר בטוח" לספינות דרך הורמוז, אך הוא הוסיף כי כלי השיט יצטרכו לתאם עם הכוחות המזוינים של טהרן וכי המעברים יהיו כפופים ל"מגבלות טכניות".
בפועל, הממשלה לא הצהירה בבירור מה מפעילי כלי שיט צריכים לעשות כדי לקבל אישור לעבור. חלק מבעלי הספינות שילמו תשלומי "אגרה" לטהרן, ולדברי חברת מעקב הספנות קפלר, רוב המעברים במהלך המלחמה עברו במסלול שמתקרב לחוף איראן. משמעות הדבר היא שטהרן דורשת לנקוט במסלול זה.
הניו יורק טיימס, בצטטו גורמים אמריקאים, דיווח כי איראן אינה מצליחה למצוא את המוקשים שהניחה בהורמוז ואין לה את היכולת להסיר את חומרי הנפץ, מה שמונע ממנה לאפשר תנועה נוספת דרך נתיב המים. לטענתם, טהרן הניחה מוקשים במצר באופן לא יציב, וייתכן שלא סימנה היכן הניחה את כולם. כמו כן, אמרו הגורמים כי יתכן שחלק מהמוקשים גם נסחפו או זזו ממיקומם המקורי.
ארה"ב לא הייתה מסוגלת לרוב לפקח על הסירות הקטנות שעסקו במכרות במצר, מה שהותיר את המדינה בחוסר ודאות לגבי מיקום ומספר המוקשים בנתיב המים.
התנועה הימית דרך המצר כמעט והפסיקה את דרכה עקב המוקשים, כמו גם בגלל רחפנים וטילים איראניים שאיימו לפגוע בספינות. בכיר במשמרות המהפכה איים בתחילת מרץ כי המדינה תצית ספינות אם ינסו לחצות את המיצר.
לכן, לאיראן ולא לארה"ב אין את היכולת לפנות במהירות מוקשים במצר, במיוחד לאחר שארצות הברית השמידה חלק ניכר מחיל הים האיראני.
דרישה מרכזית במו"מ: פתיחת המצר
פתיחת הורמוז – נקודת מעבר לחמישית מאספקת הנפט והגז העולמית – לכל כלי השיט (לא רק לאלו הנחשבות ידידותיות על ידי איראן) היא דרישה מרכזית של ארה"ב לסיום המלחמה ומהווה חלק מרכזי בתוכנית הפסקת האש בת השבועיים שהוסכמה עם איראן בשבוע שעבר .
גורמים צבאיים אמריקאים הודיעו ביום שבת כי כוחותיהם "החלו לקבוע תנאים לפינוי מוקשים במצר", כאשר שתי משחתות טילים מונחים של חיל הים עורכות, לכאורה, פעילות. איראן הכחישה כי שתי הספינות הפליגו דרך האזור.
טראמפ כתב היום כי הורה לחיל הים האמריקאי לחפש ולאסור על כל כלי שיט במים בינלאומיים ששילם אגרה לאיראן. "לאף אחד שמשלם אגרה בלתי חוקית לא יהיה מעבר בטוח בים הפתוח", אמר הנשיא.
כיצד ניסתה ארה"ב לפתוח מחדש את המצר?
ארה"ב לא פרסה ספינות מלחמה בהורמוז, מה שהגביל את תגובתה הצבאית לתקיפות אוויריות על איראן, כולל את חיל הים שלה. ב-18 במרץ, למשל, דיווח צבא האמריקאי על הפצצת אתרי טילי שיוט נגד ספינות איראניים לאורך המצר.
טראמפ קרא בעבר למדינות אחרות, כולל בעלות ברית של ארה"ב וסין, לסייע באבטחת הורמוז על ידי שליחת ספינות מלחמה, אך בקשתו נענתה בהתלהבות מועטה. לאחר מכן אמר שארה"ב אינה זקוקה לעזרתן בפועל.
ארצות הברית השתמשה בעבר בכוחה הצבאי כדי לחדש את זרימת התנועה הימית דרך המצר. בסוף שנות השמונים, במהלך מלחמת איראן-עיראק בת שמונה השנים, תקיפות על מתקני נפט הסלימו ל"מלחמת מכליות" שבה שתי המדינות תוקפות ספינות ניטרליות כדי להפעיל לחץ כלכלי.
מכליות מכווית שנשאו נפט עיראקי היו פגיעות במיוחד. בסופו של דבר, ספינות מלחמה אמריקאיות החלו ללוות אותן דרך המפרץ, במה שהפך לאחד ממבצעי הלוחמה הימית הגדולים ביותר מאז מלחמת העולם השנייה, על פי המכון הימי האמריקאי.
