הואנג תחת איום, מאסק חסין: שני ענקי טק - סטים שונים של כללים

המניה הגיבה בסערה, וצנחה בכ-8% במסחר המאוחר. עבור המשקיעים, השאלה כבר אינה רק מה קרה בחייו האישיים של הואנג, אלא האם החברה יכולה להמשיך לתפקד באותה צורה בלעדיו.

מאסק: כשהמנכ”ל הופך לגדול מהחברה

כאן נכנס לתמונה אילון מאסק. גם מנכ”ל טסלה (TSLA) ניהל לאורך השנים קריירה רצופה בשערוריות, התבטאויות שנויות במחלוקת, עימותים עם רגולטורים, ביקורת מצד משקיעים וחששות בנוגע לחלוקת זמנו בין החברות הרבות שבשליטתו.

ב-2024 קבע בית משפט בדלאוור כי חבילת התגמול העצומה של מאסק בטסלה, שהוערכה בכ-56 מיליארד דולר, אושרה בתהליך פגום וכי קשריו האישיים עם חברי הדירקטוריון פגעו בעצמאות ההליך. בית המשפט הורה לבטל את החבילה, והמאבק המשפטי סביב ההחלטה נמשך.

גם ב-2025, כאשר גברו החששות של המשקיעים בנוגע להתמקדותו של מאסק בעיסוקיו הפוליטיים ובחברות האחרות שלו, עלו דיווחים על כך שדירקטוריון טסלה בחן אפשרות להחליפו. יו”רית הדירקטוריון הכחישה את הדיווחים והבהירה כי למאסק יש את אמון הדירקטוריון.

אבל כאן בדיוק נמצא ההבדל: מאסק אינו עוד מנכ”ל של חברה ציבורית. הוא הפך במידה רבה לחלק בלתי נפרד מהמותג, מהאסטרטגיה ומהתמחור של טסלה. עבור חלק גדול מהמשקיעים, ההימור על טסלה הוא גם הימור על מאסק עצמו.

לא רק האיש – גם מבנה הכוח

ההבדל בין השניים אינו בהכרח בשאלה מי מהם התנהג באופן שערורייתי יותר, אלא במערכת היחסים שבין המנכ”ל לדירקטוריון.

הואנג ייסד את אנבידיה ב-1993 והוביל אותה במשך יותר משלושה עשורים. הוא דמות מרכזית בהצלחת החברה ובמהפכת הבינה המלאכותית, אבל גם בחברה שבה הוא מחזיק בכוח ניהולי עצום, לדירקטוריון יש סמכות להדיחו. לפי תקנון אנבידיה, רוב חברי הדירקטוריון יכולים להצביע על סיום כהונתו.

מאסק, לעומת זאת, נהנה ממעמד יוצא דופן בטסלה. השליטה שלו בחברה אינה נובעת רק מאחזקותיו, אלא גם מההשפעה העצומה שלו על המותג ועל המשקיעים. גם כאשר מתעוררת ביקורת חריפה על התנהלותו, הדירקטוריון נדרש להתמודד עם השאלה האם טסלה יכולה להרשות לעצמה להיפרד ממנו.

המשמעות היא שבחברה אחת המנכ”ל עשוי להיתפס כמי שאחראי להצלחתה, אך עדיין ניתן להחליפו; ובחברה אחרת המנכ”ל נתפס כמעט כנכס אסטרטגי בפני עצמו.

האם מאסק באמת חסין?

לא בדיוק. מאסק התמודד עם מאבקים משפטיים, ביקורת מצד בעלי מניות והחלטות שיפוטיות שפגעו בו ובחברות שלו. גם טסלה אינה חסינה מפני ירידה במניה, אובדן אמון מצד לקוחות או לחץ מצד משקיעים.

אבל הפרשה של הואנג מדגישה עד כמה שונה עשויה להיות רמת האחריות שמוטלת על מנהלים שונים. אצל מאסק, ההתנהלות האישית והציבורית הפכה כמעט לחלק בלתי נפרד מהמותג שלו. אצל הואנג, השאלה היא האם התנהלותו חצתה קווים אדומים של ממשל תאגידי, ניגודי עניינים ואמון בתוך החברה.

בסופו של דבר, הסיפור באנבידיה הוא הרבה מעבר לרכילות על חייו האישיים של אחד האנשים העשירים בעולם. הוא מציף את אחת השאלות החשובות ביותר בעולם התאגידי: מי באמת מחזיק בכוח - המנכ"ל, הדירקטוריון או בעלי המניות? ובעיקר, האם יש מנכ”לים שהפכו לגדולים כל כך עד שאיש כבר לא מעז להציב להם גבולות?