הדו"ח השנתי של בנק ישראל הוא מסמך חשוב שנלמד על ידי מנהלי השקעות וחברות הדירוג בעולם, מלבד הגורמים בארץ. הוא סוקר את מצב המשק, אומד את הסיכונים וגם ממליץ לממשלה כיצד עליה לנהוג כדי לשפר את ביצועי המאקרו של ישראל.
ההמלצות של בנק ישראל חשובות, וגם הביקורת על פעילות האוצר והממשלה בכלל, כמו בעניין גיוס החרדים והגדלת הגירעון במקום צמצום הוצאות הממשלה. אך ביקורת עצמית לא תמצאו שם, ואם מישהו מהממשלה ינסה לבקר את הבנק המרכזי, הרי שיעוטו עליו בתגובה רועמת לפיה הוא פוגע בעצמאותו. אבל יש גם מקום לביקורת בונה על הבנק וחבל שהוא לא עושה זאת בעצמו, ולו ברמז.
כך למשל, הבנק משבח עצמו על העלאת הריבית שהביאה לריסון האינפלציה, לתוך טווח היעד – 1%-3%, אך הוא לא מזכיר במאומה את הורדת הריבית לרמה אפסית, שנמשכה יותר מדי זמן והביאה לזינוק במחירי הדירות ולכניסה מאסיבית של משקיעים שנפלו לפיתוי הריבית הזו.
בנק ישראל גם לא מזכיר, או מסביר, את התלות הכמעט מלאה שלו בהחלטות הבנק המרכזי בארצות הברית. בשבוע הבא תתקבל החלטה על הריבית בארץ והסיבה היחידה לכך שהסיכוי להורדת הריבית עומד על 50% היא העובדה שהפד בארה"ב לא הוריד את הריבית וכנראה לא יוריד אותה בחודש הקרוב. אלא שאצלנו האינפלציה רוסנה לרמה של 2.5% ולא נראה שיש לציבור מצב רוח לחגיגת קניות; לרבים ממנו גם לא כסף.
עסקים רבים נפגעו בשל המלחמה וברבים מהם מדובר בפגיעה מתמשכת. הציבור הגדיל את החוב שלו בשל המצב, כשהנהנים העיקריים מהמצב הם הבנקים. האיום בהתייקרויות מחירים נוספות הוא בעיקר מצד שירותי הממשלה והמיסוי. גם היקפי החוב של הממשלה מצדיקים הורדת ריבית, ונכון – לצד התנהגות אחראית יותר של האוצר.
כל אלה ועוד הן סיבות ייחודיות של הכלכלה המקומית של ישראל, שאינן קשורות לבעיות של הכלכלה האמריקנית, שצריכה לשלם את המחיר על חגיגות הדפסת הכסף שלה. ישראל צריכה צמיחה והורדת הריבית תסייע בכך.
גם ההמלצה של בנק ישראל על גיוס חרדים נכתבה כלאחר יד. האם הבנק ממליץ לממשלה על מהלך של כפייה, מהלך חד ומהיר? הרי הביקורת על ניסיון הממשלה להעביר רפורמה במשפט התמקדה בחיפזון ובאי ההסכמה. האם במקרה הזה חיפזון ואי הסכמה זה המתכון לתיקון מציאות בת 75 שנה? כמובן שלא. ראוי היה שבנק ישראל יזהיר את הממשלה מפני צעדים כאלה, שעלולים להוביל לתגובות חברתיות מסוכנות, כמו אלה שהובילו למלחמה בה אנו מצויים כעת.
