התעשייה האווירית מפרסמת היום על תקופה רווחית בתולדותיה – צבר הזמנות שהגיע לשיא של 25 מיליארד דולר. השבוע גם אלביט מערכות זכתה בחוזה אספקה של מערכות הגנה למדינה אירופאית בשליש מיליארד דולר. אלביט מערכות מכרה ברבעון הקודם בהיקף של יותר מ-21 מיליארד דולרים וברבעון האחרון היא צפויה להציג מאזן מכירות גדול עוד יותר.
בקיץ האחרון התעשייה האווירית חתמה על 1.9 מיליארד שקל וגם רפא"ל נמצאת בתקופת שיא מכירות, כשאת השנה שעברה סיימה עם מכירות של 14 מיליארד שקלים ומאז היא רק צומחת.
התעשיות הביטחוניות צברו תאוצה במהלך המלחמה הנוכחית והגיעו להיקף ייצוא ביטחוני ישיר של כ-14 מיליארדי דולרים. ארבע החברות הגדולות בתחום: אלביט מערכות, התעשייה האווירית, רפאל ותע"ש הן גם בין החברות הגדולות בעולם בתחום התעשייה הביטחונית.
מלבד הענקיות בתחום פועלות בארץ יותר מ-60 חברות בתחום התעשייה הביטחונית שרובן נהנות כעת מצבר הזמנות גדול מאוד בשל הביקוש המקומי. חלק לא מבוטל מהגידול בתקציב הביטחון יופנה אליהן. המלחמה הזו כבר גרמה למערכת הביטחון להבין את יתרונות הייצור המקומי של התעשייה הזו וככל הנראה ההבנה הזו תלך ותתחדד ותתרום אף היא לגידול בהיקפה – הן במונחים של מספר המועסקים בתחום והן במונחים של צמיחה בייצור, בהכנסות ובייצוא.
מולוטוב זה לא כבוד גדול
בקבוק התעברה המוכר לנו בנסיבות רעות, מכונה גם בקבוק מולוטוב, על שם וצ'סלאב מולוטוב שהיה שר החוץ בבריה"מ, אך לא הרבה מהנדסים שואפים לכך שפצצה כלשהי תיקרא על שמם. זו אמנם לא שאיפה של רבים בחיים לעבוד בתעשייה ביטחונית, מכיוון שאין סביבה הילה של יצירה, חדשנות ופתרונות גדולים לבעיות האנושות. אך האמת היא שהדימוי השלישי הזה כלל לא מוצדק. המחקר והפיתוח של התעשיות הביטחוניות הביא חדשנות לחיינו האזרחיים ושינה אותם מקצה לקצה. המחקר האופטי הביא לפיתוח כלי אבחון רפואיים ובכלל, רשת האינטרנט והג'י-פי-אס ופיתוחיו, כמו הווייז, מקורם במחקר ופיתוח ביטחוני. גם תעשיית הרכב התפתחה בזכות תעשיית החלל, שהתפתחה מתקציבי ביטחון. והג'יפ הפופולרי בכבישי ישראל ובעולם הוא ג'י.פי (General Purpose) רכב למטרות כלליות שפותח לטובת צבא ארה"ב ועבר התאמה אזרחית… כך שברור שתקציבי הביטחון המאמירים יביאו להוצאה גדולה יותר למחקר ופיתוח ואלה יביאו לפריחה של פיתוחים אזרחיים שיתרמו לצמיחה.
לוחם הוא יזם טוב יותר
כן, מלחמה זה רע. אנחנו מאבדים את טובי בנינו, רבים נפצעים בגוף ובנפש והפעם יש לנו גם חטופים. יש גם רבבות שפונו מבתיהם ונזקי רכוש כבדים וכל אלה כרוכים בהוצאה לאומית כבדה שכולנו משלמים ונשלם עליה. אבל גם במקרה הזה אנחנו מנהלים מאזן וכשמו יש לו גם שורות רווח, עד כמה שזה נשמע מוזר. תקציבי ביטחון הם גם תקציבי חינוך – חיילים לומדים בצבא מקצועות שהם הכשרה לחיים. לוחם הוא יזם טוב יותר ומנהל טוב יותר ויש גם טייסים וחובשים ואנשי לוגיסטיקה ואנשי מודיעין ומחקר ועוד, שהם למעשה אוניברסיטה של מקצועות חשובים לחיים. ותקציב הביטחון הוא גם תקציב מחקר ופיתוח.
ומלבד כל אלה, המלחמה הזו מצמצמת את הסיכונים המוחשיים של ישראל ולכן היא גם תקטין את פרמיית הסיכון שישראל תשלם בשנים הבאות. בעשורים האחרונים, מאז החל דירוג האשראי של ישראל, היא משלמת ריבית גבוהה יותר מהדירוג שהיא אמורה לשלם. לפער הזה קוראים "פרמיית סיכון" על סיכון הרקע, מעבר לסיכונים האחרים. אנחנו התרגלנו לדבר על סיכונים קיומיים כעניין של מה בכך, אך כלכלנים בעולם מתרגמים את הסיכון הזה לפרמיה, ממש כפי שעושים בכל חברת ביטוח, כי על סיכון משלמים, ולכן על סיכון מופחת משלמים פחות.
