החלטת הבנק המרכזי בארה"ב הפעם להותיר את הריבית על כנה, ברמה הגבוהה מאוד של 5.25%-5.5% הייתה הפעם מעין חתימה על מסמך מוגמר. ולמרות זאת, הבורסות בארה"ב נעו לאורך המסחר במגמה מעורבת בין ירידות קלות לעליות קלות.
מזה כבר חודש ימים שהמשקיעים בארה"ב משלימים עם העובדה שגם היום, בתחילת מאי, הבנק המרכזי לא יוריד את הריבית. ככל שנקפו הימים ההערכה הזו הפכה לעובדה – הנגידים של המחוזות התראיינו ובניסוחים שונים למעשה אמרו את אותו הדבר – היעד שלהם הוא ריסון האינפלציה, עוד לפני הטיפול בצמיחה.
המשמעות היא הותרת הריבית ברמה הגבוהה, מכיוון שלפי המדידה המקובלת האינפלציה כעת בארה"ב היא 3.5% – וזה הרבה יותר מכפי שהבנק המרכזי שם מוכן לקבל.
אצלנו טווח היעד של בנק ישראל הוא 1%-3%, אך בארה"ב היעד הוא 2%, בעיקר מכיוון שהשוק שם מתרחב בקצב איטי יותר ולכן 3.5% זה הרבה מעבר למה שהוא מוכן לסבול. המשקיעים יודעים זאת, למרות שהם תמיד מקווים שאולי בכל זאת הוא יחוס עליהם.
אבל הפעם גם נתוני הצמיחה והתעסוקה לא אתגרו את הפד. אמנם הצמיחה חלשה מהצפוי, בוודאי שמהרצוי, אך נתוני התעסוקה טובים למדי. ובכלל, המטרה הראשונה בחוק הפד היא "שמירה על יציבות המחירים", בדומה לכל הבנקים המרכזיים בעולם, ואת זה אנחנו שוכחים לעיתים קרובות.
ובכל זאת המתח של המשקיעים היה לקראת נאומו של ג'רום פאוול, ראש הפד; הפעם לא השורה התחתונה היא שהייתה מעניינת, אלא ההסבר. המשקיעים רוצים לבסס הערכה לפיה בכל זאת יהיו 3 הורדות ריבית השנה, שיצטברו לפחות ל-0.75%, אם לא לאחוז שלם. מבחינתם גם אמירה קלושה זה בסדר – לא חייבים הבטחה. עם עמימות של הפד ואופטימיות של המשקיעים אפשר לעבוד.
