נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ חתם על צו נשיאותי המורה לתובע הכללי של ארה"ב לאתר ולחסום חוקים מדינתיים שנועדו לצמצם פליטות גזי חממה, לעודד השקעות באנרגיה מתחדשת או לחייב חברות אנרגיה בדין על חלקן בהתחממות הגלובלית. מהלך זה הוא חלק מקו מדיניות רחב יותר שמוביל טראמפ – חיזוק שליטה פדרלית על סוגיות סביבתיות, צמצום רגולציה אקלימית והחזרת תעשיות מסורתיות למרכז הכלכלה האמריקאית.
הצו מבקש לבלום מדיניות כגון זו שבקליפורניה, המחייבת חברות לרכוש מכסות פליטה, או חוקים בניו יורק וורמונט המטילים קנסות על חברות דלק בגין השפעתן הסביבתית. כמו כן, טראמפ תקף את התביעות המשפטיות של מדינות רבות נגד חברות האנרגיה על "שיווק מטעה והסתרת השפעת דלקי מאובנים על האקלים". לטענתו, צעדים אלו פוגעים ב"עליונות האנרגיה" של ארה"ב ומערערים את יציבותה הכלכלית והביטחונית.
במרכז הצו עומדת התפיסה הפוליטית-משפטית שמדיניות סביבתית מדינתית חורגת מסמכויות שהוענקו לממשלות המקומיות, ומהווה למעשה רגולציה לא חוקתית המנוגדת לחוק הסחר הבין-מדינתי. פרשנים מציינים כי מדובר במהלך תקדימי שבו הממשל הפדרלי לא רק מתנגד למדיניות סביבתית – אלא מבקש לבטל בפועל סמכות של מדינות לגבש מדיניות שונה מהקו הפדרלי.
מושלות ניו יורק וניו מקסיקו, קתי הוקול ומישל לואן גרישם, שתיהן שותפות בברית האקלימית המאגדת 24 מדינות, מסרו בתגובה חריפה כי הן "לא ייסוגו" והצהירו: "המדינות ימשיכו להוביל את המאבק לשמירה על בריאות הציבור, מים נקיים, ואוויר נקי – תוך פיתוח כלכלה מבוססת אנרגיה ירוקה". הן אף רמזו לפנייה צפויה לבתי המשפט כדי להיאבק בצו הנשיאותי.
במקביל, תעשיית האנרגיה המסורתית, ובמיוחד איגוד הנפט האמריקאי (API), בירכו על המהלך. הארגון טען כי חקיקה מדינתית עוינת גורמת לנזקים כלכליים חמורים, מגבילה את הגישה לשוק, ויוצרת כפילות רגולטורית שמכבידה על יצרנים. לטענתם, הממשל הפדרלי חייב להתערב כדי להבטיח רגולציה אחידה ויציבה שמאפשרת צמיחה.
מעבר לפוליטיקה, המהלך מעורר גם שאלות חוקתיות: האם למדינות יש סמכות לשאת מדיניות סביבתית עצמאית? האם האקלים הוא נושא פנים-מדינתי או כלל-פדרלי? האם ניתן לשלול ממדינות את יכולתן להגן על בריאות הציבור בשטחן? הוויכוח הזה נוגע בלב ליבה של הפדרציה האמריקאית, ומומחים מזהירים כי תביעה משפטית סביב הנושא עלולה להגיע עד לבית המשפט העליון.
