משרד האנרגיה והתשתיות פירסם הבוקר מסמך מקיף המתאר בפירוט את תהליך הקמת מתקנים פוטו-וולטאיים ומתקני אגירה בישראל. המסמך כולל מיפוי שיטתי של שלבי הרישוי הנדרשים לצורך תכנון, אישור, הקמה וחיבור של מתקני אנרגיה מתחדשת מכל הסוגים – מגגות סולאריים קטנים ועד מערכות אגירה קרקעיות גדולות.
המסמך נערך כחלק מיישום החלטת ממשלה, שעסקה בחיזוק יכולתה של הממשלה לעמוד ביעדי האנרגיה המתחדשת. מדובר ביעדים שנקבעו לשנת 2030, ובמרכזם השגת 30% מייצור החשמל במשק ממקורות מתחדשים. במסגרת זו, הוטל על משרד האנרגיה לאפיין ולנתח את כלל הדרישות, הנהלים, המסמכים והרגולציות שמולם מתמודדים יזמים ויזמיות הפועלים בתחום, ולגבש בסיס ידע ציבורי סדור, נגיש ושקוף.
לצורך גיבוש המידע נאספו נתונים מ־19 גופים רגולטוריים שונים, בוצעו ראיונות עומק עם בעלי תפקידים ברשויות המרכזיות, נותחו מאות עמודי תקנות, אמות מידה, נהלים, מסמכי מדיניות והנחיות ביצוע. תהליכים כמו קבלת היתרי בנייה ממנהל התכנון או רשות הרישוי, קבלת אישורים מרשות החשמל ומרשות מקרקעי ישראל, הנחיות בטיחות אש מרשות הכבאות או דרישות קרינה מהמשרד להגנת הסביבה – פורקו לשלביהם, והוצגו בתרשימי זרימה ברורים, מלווים בהבהרות על לוחות זמנים, תשלומים נדרשים, מסמכים נלווים ואופני התקשרות עם כל גוף רגולטורי.
המסמך מדגיש עד כמה המערכת הרגולטורית בישראל מפוצלת, מורכבת ולעיתים אף סותרת את עצמה. אחת התובנות המרכזיות העולות מהמיפוי היא ריבוי הגופים המעורבים – למעלה מ־12 רגולטורים עצמאיים, הפועלים זה לצד זה, לעיתים ללא תיאום מספק, עם נהלים נפרדים, לוחות זמנים לא מתואמים ופלטפורמות דיגיטליות שונות.
הפערים בין מחוזות שונים של אותו רגולטור עלו גם הם בבירור. לדוגמה, נהלים ותנאים שנדרשים להקמה במועצה מקומית מסוימת אינם תואמים לאלו שנדרשים במחוז סמוך. גם זמני המענה משתנים מגוף לגוף, לעיתים אף באותו תחום סמכות, ללא מדדים אחידים או התחייבות ממשלתית על זמן טיפול. בעוד רשות אחת מציינת במפורש לוחות זמנים, אחרת מותירה את התהליך פתוח, מה שמקשה על תכנון וביצוע בפועל.
בעיה נוספת שהודגשה היא בהיעדר תקשורת אפקטיבית בין הרגולטורים לבין עצמם. כך למשל, רשות מקרקעי ישראל נדרשת לאשר שימוש במקרקעין רק לאחר שהיזם הגיש בקשה תכנונית ואסף אישורים מקדימים – אך אין מנגנון תיאום מול משרד החקלאות או מנהל התכנון שיאפשר בדיקה מוקדמת או תהליך משולב. גם קבלת האישורים הביטחוניים, ממשרד האנרגיה או מגורמי הסייבר, מתבצעת רק לאחר שהיזם כבר השקיע זמן ומשאבים בשלבים מוקדמים, ולעיתים עלול להיתקל בדרישות חדשות בדיעבד.
למשל, מתקנים בעלי הספק גבוה דורשים קבלת אישור מיחידת הסייבר והאבטחה של משרד האנרגיה, תוך עמידה בפרוטוקולים שונים בהתאם לדרגת הקריטיות של המתקן. עוד נדרשים יזמים בחלק מהמקרים להמציא אישורים מרשות העתיקות, משרד הבריאות, פיקוד העורף, רשות הטבע והגנים או רשות המים – כל אחד בהתאם למאפייני האתר וסוג הטכנולוגיה.
כחלק מהמסקנות, מדגיש המסמך את הצורך בהקמה עתידית של מערכת דיגיטלית שתאפשר לכל יזם להבין מראש, לפי סוג המתקן ומיקומו, מהן הדרישות החלות עליו, אילו אישורים עליו להשיג, ממי, מתי, ובאיזה אופן. המערכת תספק גם כלים לניהול עצמי של תהליך הרישוי, ניטור התקדמות, שליחת מסמכים מקוונת ודיווח על חסמים. בנוסף לכך, מציע המסמך חזון למערכת "One Stop Shop" שתאגד את כלל הגופים הרלוונטיים לפלטפורמה רגולטורית אחודה, שתייתר חלק מהכפילויות, תחסוך זמן ותספק ודאות תכנונית וכלכלית גבוהה יותר עבור יזמים.
עבודת קודש עלו והצליחו