בפברואר האחרון מונה רוברט פ. קנדי ג'וניור לשר הבריאות ושירותי האנוש של ארצות הברית – מינוי שעורר מיד סערה ציבורית ומקצועית. משרד הבריאות הפדרלי (HHS) הוא הגוף בעל התקציב הגדול ביותר מבין משרדי הממשל האמריקאי, וכולל בין היתר את תוכניות הבריאות הפדרליות הגדולות – מדיקר ומדיקייד – המשרתות כ-130 מיליון אמריקאים, כמעט 40% מהאוכלוסייה. בנוסף, המשרד כולל 13 סוכנויות מרכזיות, בהן המכון הלאומי לבריאות (NIH), המרכז לבקרת מחלות (CDC) ומנהל המזון והתרופות (FDA) – שלוש הסוכנויות המרכזיות בפיתוח, פיקוח, רגולציה ואישור חיסונים.
קנדי, משפטן ואקטיביסט סביבתי, ביסס בשנים האחרונות את מעמדו כפוליטיקאי בולט, בין היתר בזכות עמדות שנויות במחלוקת בנוגע לחיסונים. לאורך השנים טען בין היתר כי קיימת אפשרות שחיסונים גורמים לאוטיזם – טענה שהופרכה מדעית שוב ושוב – והביע אי אמון בגופי הרגולציה, הרפואה והמדע. עם כניסתו לתפקיד, חתמו למעלה מ-22,000 רופאים על מכתב פומבי הקורא לסנאט למנוע את אישור מינויו, בטענה כי מדובר במועמד "מסוכן באופן פעיל" לבריאות הציבור.
למרות התנגדות זו, קנדי מונה, ובידיו נמצאת כעת סמכות ישירה ועקיפה להשפיע על כל שלבי מדיניות החיסונים הפדרלית. אף על פי שמרבית הסוכנויות הרלוונטיות פועלות באופן עצמאי, לשר הבריאות סמכות להתערב, לשנות הרכב ועדות ייעוץ, להקפיא חוזים מחקריים, לדרוש הליכי בקרה נוספים ולעכב אישורים. קנדי כבר החל להפעיל את כוחו בכך שהשהה חוזה לפיתוח חיסון אוראלי לקורונה, והביע כוונה לקצץ מימון למחקרים בתחום מחלות מדבקות כמו שפעת העופות.
בנוסף, לפי דיווחים, מינה קנדי ספקן חיסונים מוכר לעמוד בראש מחקר חדש שיבחן את הקשר בין חיסונים לאוטיזם – נושא שהקהילה המדעית רואה בו מזיק ולא מבוסס. החלטות מסוג זה עלולות לכוון את ה-NIH ואת מערכת המחקר הפדרלית להשקיע משאבים במחקרים שנויים במחלוקת, במקום לפתח חיסונים חדשים למחלות עתידיות.
ההשפעה של שר הבריאות אינה מסתיימת במחקר. גם ברמה של מדיניות ציבורית, לשר יכולת לשנות את המלצות ה-CDC – המלצות שמשמשות בסיס להחלטות של מדינות, מוסדות חינוך וחברות ביטוח לגבי אילו חיסונים ייחשבו הכרחיים. שינוי קל בהנחיות יכול להפוך חיסון שעד כה היה ממומן – לבלתי נגיש עבור מבוטחים. כלומר, גם אם קנדי אינו שולל חיסונים במפורש, הוא יכול להפוך אותם לקשים יותר להשגה, בעיקר לאוכלוסיות מוחלשות.
התפקיד כולל גם פיקוח על ה-FDA – הגוף המאשר חיסונים לשימוש. אף שקשה עד בלתי אפשרי לבטל אישור קיים של חיסון (כמו חיסון ה-MMR), אפשר לעכב חיסונים חדשים על ידי דרישות רגולציה נוספות, דחיית דיונים מקצועיים או הצבת חסמים ביורוקרטיים שידחו את תהליך האישור בחודשים ואף שנים.
מעבר למנגנוני השליטה הישירים, הכוח המרכזי של שר הבריאות טמון ביכולת ההשפעה הציבורית שלו. תפקידו מעניק לו פלטפורמה לקבוע סדר יום תקשורתי ומדעי. כאשר קנדי מתראיין וטוען, למשל, שחצבת "אינה התפרצות יוצאת דופן" – למרות שהמחלה הוכרזה כנעקרה מארה"ב בשנת 2000 – הוא עלול לגרום לזלזול בצורך בחיסונים ולהגביר את התפשטות המחלה.
בהתחשב בכך שכדי לבלום התפרצות חצבת יש צורך ב-95% התחסנות בקהילה, עלול כל שינוי בהיענות הציבור לחיסון לגרום למקרי תחלואה מיותרים – בעיקר בקרב אוכלוסיות בסיכון. קנדי מציג לעיתים קו מתון, לכאורה, ואומר כי "אפשר להתחסן אם רוצים", אך בכך הוא משווה חיסון לטיפול תזונתי – הצגה שגויה של עדיפות מדעית ברורה.
לבסוף, חקיקה פדרלית כמו תוכנית "חיסונים לילדים" (VFC) עשויה לעמוד בפני סכנת קיצוץ, אם קנדי ימליץ לקונגרס להפסיק לממנה. מדובר בתוכנית שמעניקה חיסונים חינם לילדים ממשפחות מעוטות יכולת – תשתית קריטית בבריאות הציבור. כל אלו אינם תרחישים תיאורטיים בלבד – מדובר בתהליכים שכבר החלו לקרות, ובמשרד שמחזיק כרבע מתקציב ארה"ב, גם פעולות קטנות לכאורה יכולות להכתיב את בריאות הציבור לעשור הקרוב.
ניתן להעריך כי למינויו של רוברט פ. קנדי ג'וניור לשר הבריאות האמריקאי עשויות להיות השלכות עקיפות גם על רגולציה ובריאות הציבור בישראל. ארצות הברית מהווה מקור מרכזי לידע רפואי, סטנדרטים רגולטוריים, ואישורי מוצרים תרופתיים – בראשם אישורי ה-FDA, עליהם מתבססת לעיתים קרובות גם הרגולציה הישראלית.
שינויים במדיניות האמריקאית, למשל עיכוב באישור חיסונים חדשים או הפניית משאבים למחקרים לא מבוססי ראיות, עלולים להביא לפערי זמן ואי-ודאות גם במערכת הישראלית, במיוחד כאשר מדובר בחיסונים או טיפולים שפותחו בתמיכת מוסדות מחקר אמריקאיים. כמו כן, ירידה בהיענות הציבור לחיסונים בארה"ב עשויה לחזק מגמות של הססנות חיסונים גם בישראל, נוכח ההשפעה הרבה של השיח הציבורי האמריקאי.
