מכס זה רע, את זה כל כלכלן מתחיל יודע. הוא גורם לחוסר יעילות, לפריון נמוך, לדיכוי יוזמה, למוצרים נחותים, לאינפלציה ולהגירה של חברות ואנשים. אבל ידוע גם שרעלנים הם מרכיבים חשובים לייצור תרופות.
מנהל בסדר גודל של נשיא ארה"ב לא יכול להתנהל מול כל אחת מ-180 המדינות מולן היא סוחרת ולכן טראמפ עשה תרגיל ניהולי מתבקש כשנכנסים לתפקיד בו הקודמים היו רשלנים: סוגרים את הברז. עכשיו מי שצריך משהו שיגיש בקשה והיא תישקל מחדש.
עכשיו אנחנו מגלים שלווייטנאם הייתה מדיניות של 90% מכס על ארה"ב. אני בטוח שגם טראמפ לא היה מודע לכך, אבל עכשיו הוא יודע, כי בעקבות מדיניות המכסים הקשוחה והגורפת שלו הוא גילה שהיא ביטלה את המכס על יבוא מארה"ב. אגב, גם ישראל הודיעה שהיא תבטל את המכס על יבוא תוצרת חקלאית מארה"ב בשיעור של 17%.
ארה"ב נהגה במשך עשרות שנים במדיניות רשלנית בעניין המכסים. מחד גיסא היא הובילה את ארגון הסחר העולמי (WTO) שנועד לבטל את המכסים בעולם וליצור שוק חופשי, משוכלל ויעיל, אך מאידך גיסא היא לא תמיד באה חשבון עם מדינות שהפלו אותה לרעה. אגב, ישראל היא אחת מכפויות הטובה, מבחינה מסחרית, שנתנה עדיפות במשך שנים רבות למסחר עם אירופה על פני מסחר עם ארה"ב, למרות שברור את מי היינו אמורים להעדיף.
ארה"ב קידמה סחר חופשי בעולם בהצלחה רבה, למרות שבשוק פחות חופשי ידה על העליונה: עם תל"ג של כ-30 טריליון דולר היא מייבאת רק כ-4 טריליון. היא מנהלת כלכלה מוטת צריכה, בעיקר מקומית ולמעשה מבין הכלכלות המודרניות היא הקרובה ביותר לכלכלה אוטרקית – כלכלה המספקת לעצמה את צרכיה.
הלחץ של מדינות העולם ברור, גם של המשקיעים. יש להן ולהם מה להפסיד מהמדיניות החדשה של ארה"ב. אבל זו בדיוק מטרת המהלך – רוצים לא להפסיד, תנהגו חכם; רוצים להילחם – אתם כנראה תפסידו, אומר טראמפ. יחד עם מדיניות המסים הוא מבטיח הקלות במסים לאזרחיו ואפילו חלוקת דיבידנדים מגביית יתר של מכסים. כך הוא מבטיח לאזרחיו פיצוי על האינפלציה הצפויה.
המדיניות הזו היא לא יותר ממהלך במשחק השחמט אותו הוא מנהל כל הזמן. על הלוח שלו יש יותר כלים חזקים, אך האנלוגיה הזו שנראית מושלמת, לא ממש מוצלחת, כי הוא לא מתכוון להכריע את המשחק, אלא רק להוביל עוד יותר בנקודות. הוא יהיה מוכן לבטל את המכסים בעולם, הוא אמר זאת בכמה הזדמנויות מול סין ומול קנדה, בשיחה עם ג'סטין טרודו. עכשיו האתגר בידיהם. הם אלה שמפחדים מכניסת ארה"ב למדינותיהם.
רווח נוסף שצפוי לארה"ב מהמהלך של טראמפ הוא מיצואנים שיבינו שעדיף להם להקים קווי ייצור בארה"ב מאשר לייצא אליה. אחרי שהם יעשו זאת, גם אם תשתנה מדיניות המכסים ואלה אף יבוטלו, הם לא יזדרזו לשנות את מערכי הייצור שלהם.
ברור שהמחויבות הראשונה של טראמפ היא לשרת את החוב העצום של ארה"ב. הוא לא יכול לעשות זאת על ידי החזרים, אלא על ידי הגדלת התוצר, שכן חוב נמדד ביחס אליו ופחות באופן אבסולוטי. המהלך הזה יעודד את הייצור המקומי, אם הוא במקביל ישנה גם את מדיניותו כלפי מהגרי עבודה.
נוכח הדברים האלה השאלה המתבקשת היא מדוע המשקיעים נבהלו? למה המדדים המובילים צנחו? ובכן, התקופה הקרובה מתאפיינת באי ודאות, שכידוע המשקיעים מאוד לא אוהבים. כיצד יגיבו באירופה ובסין? כיצד החברות ייערכו כעת לשינוי וכמה זה יעלה להן? מה יקרה אם התוכנית של טראמפ תיענה בתגובות לא הגיוניות, אמוציונליות, מצד מדינות משמעותיות? וגם, כיצד הפגיעה בחברות מחוץ לארה"ב תשפיע על מניותיהן? אלא שהתגובות במסחר היומי לא תמיד משקפות את הרצוי לטווח הביניים ולטווח הארוך. כך למשל, משקיעים לא אהבו את המלחמה פה, מכיוון שבטווח המיידי היא רעה לכלכלה, אבל ברור שלטווח הארוך יותר היא מפחיתה סיכונים ביטחוניים והיא עשויה להקטין את פרמיית הסיכון של ישראל בהתאם.
