עשרות אלפי הליכי חדלות פירעון נפתחו בסין בשנה האחרונה – עלייה חדה שמעידה על מצוקה כלכלית גוברת. אך מתחת לפני השטח, מדובר לעתים קרובות בתהליכים שאינם נובעים מכשל פיננסי אמיתי, אלא משימוש מניפולטיבי בכלים המשפטיים לצורכי הסתרה, התחמקות והעברת נכסים. עבור משקיעים זרים, מדובר בסכנה חמורה שיכולה למחוק השקעות של עשרות ומאות מיליוני שקלים, ללא יכולת ממשית להשיב את הכסף.
במרכז הפרשה המדוברת עומדת חברת דליאן צ'ומינג – יצרנית בשר מהעיר דליאן, שסיפקה מוצרים לוולמארט וב-2016 עדיין דווחה כרווחית. ב-2019, החברה נכנסה להליכי פשיטת רגל, וב-2021 הוכרזה כפירוקה סופית. משקיעים אמריקאים ובעלי מניות, בהם אלן היל, איבדו את השקעתם לאחר שהחברה הפסיקה לחלק דיבידנדים והתפרקה ללא שקיפות או שיתוף.
אך לתדהמתם, חודשים ספורים לאחר סיום ההליך – חזר שמה של צ'ומינג להופיע על אריזות בשר בסופרמרקטים, ובמפעל הפעיל באותה כתובת נצפה ציוד עם הלוגו של החברה. רשויות המזון אף הנפיקו תעודת בריאות למפעל שנשא את שמה. החברה שפעלה במקום נקראה בשינוי קל – דליאן צ'נגסאן צ'ומינג – אך לא סיפקה מידע על הקשר לחברה המקורית.
הממצאים מצביעים על דפוס פעולה מדאיג: חברות מקומיות מנצלות את מערך פשיטות הרגל בסין כדי להסיר אחריות כלפי נושים, להפסיק התחייבויות חוזיות, ולעיתים אף לחדש פעילות תחת שם אחר. משקיעים, בעיקר זרים, נותרים בלא הגנה.
ג'ין קון, בעל מניות מרכזי בחברה באמצעות שליטה עקיפה דרך חברת אנרגרופ האמריקאית, טוען כי לא ניתנה לו אפשרות לבדוק את חשבונות החברה – בניגוד לחוק הסיני. בית המשפט קבע שעל צ'ומינג למסור את המידע, אך החברה סירבה. ניסיונות לתבוע את המפרק או לערב את המשטרה לא נשאו פרי.
המקרה של צ'ומינג אינו יחיד. מקרים דומים נחשפו בענף הנדל"ן, כולל פירוק שנוי במחלוקת של חברת Hunan United, שנטען כי כלל לא הייתה חדלת פירעון. לטענת יו"ר החברה, הפירוק נועד לשמש כלי להשתלטות עוינת מצד גורמים בעלי עניין, תוך שימוש בחוק כקליפה ריקה.
הפער המהותי בין העקרונות של החוק הסיני לאכיפה בשטח בולט לעין. בעוד שחוק חדלות פירעון הסיני, שהתקבל ב-2007, כולל עקרונות מודרניים של הגנה על נושים ושקיפות, בפועל, ההחלטות נקבעות לעיתים קרובות על פי אינטרסים מקומיים. שלושה עורכי דין בכירים העידו כי בתי המשפט נוטים להעדיף חברות עם קשרים לרשויות מקומיות – ובוודאי כאשר מדובר בתובעים זרים.
פער נוסף הוא בהיעדר אכיפה של חוקים נגד מסחר לאחר פירוק. לפי החוק, חברה שפורקה צריכה לחדול מיידית מכל פעילות עסקית, אך בפועל – אין מנגנון חזק שיאכוף זאת. חברות רבות ממשיכות לפעול תחת שמות דומים או מבנים ארגוניים חדשים.
גם הליכי פשיטת הרגל עצמם מעוררי שאלות: לעיתים קרובות לא מוצגת לבית המשפט הוכחה מספקת לחדלות פירעון. בחלק מהמקרים, לא נדרש כלל אישור בעלי המניות או הצגת מאזנים מעודכנים – בניגוד לכללים. המשמעות היא כי כל צד בעל גישה לבית המשפט המקומי יכול להגיש בקשה, לפעול לקידומה במהירות, ולמעשה לפרק חברה גם אם אינה חדלת פירעון אמיתית.
מערכת המשפט הסינית אינה מחויבת להכיר בפסקי דין מחוץ למדינה, אלא במקרים נדירים. עבור משקיעים זרים – המשמעות היא שאפילו זכייה משפטית בארצות הברית אינה עוזרת אם הצד הנתבע שוכן בסין. אלן היל, שתבע והצליח לזכות בתיק נגד בכירים בצ'ומינג בנבאדה, לא הצליח לאכוף את פסק הדין.
מאז 2020, מספר תיקי פשיטת הרגל בסין עלה מ-10,132 ליותר מ-30,000. הכלכלה הסינית נחלשת, ענף הנדל"ן מתכווץ, והצורך בפתרונות לחדלות פירעון גובר. אך במקום לשמש מנגנון לשיקום או סיום מסודר של חברות – הפירוקים משמשים לא פעם כדרך לעקוף את החוק.
