על רקע הצלחתה חסרת התקדים של שיין בעשור האחרון, נבנתה רשת ייצור מתקדמת ויעילה בדרום סין, בעיקר באזורים העירוניים-כפריים של מחוז פאניו בגואנגג’ואו. אזורים אלה, שכונו "כפרי Shein", הפכו לתשתית קריטית למודל הכלכלי של החברה, שהתבסס על יצור מהיר, גמיש וזול של פריטי אופנה חדישים הנמכרים במחירים שוברי שוק לצרכנים צעירים בכל העולם.
אולם בתוך זמן קצר, הקרקע מתחת לרגלי אותם ספקים קטנים מתחילה לרעוד. שיין, המתמודדת עם מכסים גבוהים שנכנסו לתוקף על סחורה המיובאת לארה"ב מסין, החלה לשנות את מיקוד שרשרת האספקה שלה. לפי עדויות רבות מהשטח, החברה החלה לתמרץ את ספקיה המרכזיים להעביר חלק מהייצור לוייטנאם. במקביל, אלפי יצרנים קטנים, שהיו תלויים כמעט באופן בלעדי בשיין, מדווחים על ירידה דרמטית בהיקף ההזמנות.
בעלי מפעלים רבים מציינים כי שינויי המכס בארה"ב – שהעלו את שיעור המכס עד 145% וביטלו את הפטור על חבילות מסין – גרמו לשרשרת שינויים שמעמידה את עתידם בספק. שיין מבקשת כעת למקסם את היתרון של הפטור ממכס באמצעות ייצור בוייטנאם, שם החוק האמריקאי טרם הסיר את ההטבה. מדובר בצעד שנראה הגיוני מבחינה כלכלית, אך כזה שנושא על גבו עלויות תפעוליות כבדות.
המודל של שיין – שמתבסס על אלפי דגמים חדשים מדי חודש, בייצור גמיש וסדרות קצרות – דורש מערך ייצור שמתפקד כמעט כמו מערכת חיה. כל שינוי קטן בזמן האספקה או בעלות התפעולית עלול להשפיע ישירות על רווחיות החברה ועל חוויית הלקוח. וייטנאם, אף שהיא מדינה מתפתחת בתחום הטקסטיל, אינה מספקת את אותה רמת תפוקה או מהירות כמו סין. לדוגמה, בעוד שבסין ניתן להשלים 1,000 פריטים ביום, בוייטנאם תהליך כזה יכול לארוך שבועות.
שיין עצמה לא מודה רשמית במעבר הייצור, וטוענת להתרחבות בסיס הספקים בסין מ-5,800 ל-7,000 בשנה האחרונה. אך בשוק מדווחים על תנאים חדשים שמוצעים לספקים נבחרים בלבד, הכוללים מינימום הזמנות ושיתוף פעולה בפתיחת מפעלים מעבר לים. ספקים קטנים, מנגד, מדווחים על כך שלא ניתנה להם האפשרות להשתתף במהלך – פשוט כי אין להם את ההון הדרוש או את היכולת הלוגיסטית להקים פעילות בווייטנאם.
מצב זה יצר מציאות כלכלית קשה: מאות מפעלים, חלקם משפחתיים, שוקלים כעת את עתידם. יש המנסים להסתמך על השוק המקומי, אך ההאטה הכלכלית הפנימית בסין מקשה אף היא. אחרים בוחרים להפסיק את הפעילות או לצמצם אותה באופן משמעותי. מעבר לבעיה הכלכלית, מדובר גם במשבר תעסוקתי, כאשר אזורים שלמים שנשענו על שיין כגורם מרכזי בפרנסה המקומית מאבדים מקור הכנסה מרכזי.
בנוסף לכך, תהליך המעבר יוצר מצב של חוסר איזון – מצד אחד, שיין תלויה עדיין באותה רמת תגובתיות מהירה לשוק, אך מצד שני, שינוי המודל הכלכלי הזה עלול לפגוע בדיוק במה שעשה אותה כל כך מוצלחת. לא מדובר רק באתגר לוגיסטי – מדובר במבחן של ממש לכל שרשרת הערך שלה. בזמן שבחברות גדולות ניתן להתמודד עם שינויי רגולציה באמצעות מעבר גמיש של הייצור, המפעלים הקטנים, ששימשו כבסיס הייצור במשך שנים, נותרים מאחור.
