מלחמת הסחר שהחל בה הנשיא דונלד טראמפ הפכה לזירה של מאבק כלכלי עמוק, בו סין בחרה שלא להישאר מנגד. סבבי ההטלה ההדדית של מכסים בין וושינגטון ובייג'ינג הובילו לכך שסין גבתה עד 125% מס על יבוא אמריקאי, לעיתים על סחורות קריטיות לשוק הסיני. מדובר במטרה כפולה: להכאיב ליצואנים אמריקאים, אך גם לשמר נראות של תגובה שקולה. בניגוד לארה"ב שפעלה באופן פומבי וכוללני, סין בחרה בפעולות טקטיות וממוקדות עם השפעה מצטברת.
כך, יצרנית המטוסים האמריקאית בואינג הפכה ליעד מועדף ללחץ: בייג'ינג הקפיאה רכישות, אוסרת על חברות התעופה המקומיות ליזום הזמנות חדשות, ודורשת אישורים רגולטוריים לכל קליטת מטוסים קיימים. מדובר בענף שסין מהווה לו שוק משמעותי – והנזק הפוטנציאלי גבוה.
במקביל, סין החלה ברשימות שחורות משלה, במסגרתן הוכנסו חברות אמריקאיות רבות לרשימת "ישויות לא אמינות". מדובר בצעד שמזכיר את המאבק המערבי מול וואווי, אך בכיוון הפוך. בין החברות שנפגעו ניתן למנות את Illumina, המייצרת ציוד גנטי קריטי, ואת PVH – בעלת המותג קלווין קליין. גם גוגל תחת זכוכית מגדלת: בחודש פברואר פורסם על פתיחת חקירת מונופולין כלפיה.
אחד מהקלפים החזקים ביותר של סין הוא שוק המחצבים הנדירים – רכיבים חיוניים לטכנולוגיות מתקדמות כולל מערכות נשק, טילים, מטוסי F-35 וצוללות. הפחתת ייצוא של מחצבים אלו היא איום סמוי אך אסטרטגי במיוחד, שכן ארה"ב תלויה בייבוא חומרים אלה.
בתחום התקשורת והתרבות, סין מצמצמת את כניסת סרטים הוליוודיים לשוק המקומי – מהלך שמפחית את ההשפעה התרבותית האמריקאית וגם פוגע כלכלית בתעשיית הסרטים. במקביל, בייג'ינג פועלת להפחית את מספר הסטודנטים הסינים בארה"ב, גם כתגובה לשלילת ויזות אך גם כניסיון לבלום בריחת מוחות והשפעה אקדמית.
סין אינה מסתפקת בצעדים ישירים, אלא פונה גם למסלולים משפטיים: תביעה שהגישה לארגון הסחר העולמי נועדה לשדרר מסר בינלאומי ברור – ההתנהלות האמריקאית חורגת מכללים מוסכמים. ייתכן שבייג'ינג אינה מצפה לפסיקה אפקטיבית, אך היא משקיעה בבניית נרטיב גלובלי.
דוברי הממשל הסיני מצהירים כי לא יגיבו לכל מהלך אמריקאי באותו אופן – דבר שמסמל מעבר לאסטרטגיה של "תגובה א-סימטרית" שתוקפת חולשות נקודתיות במקום לנהל מירוץ מכסים מתיש. "המכסים האמריקאיים איבדו משמעות והפכו לבדיחה", נמסר מאחד מגורמי הממשל.
