בעוד העולם שואף לפתח טכנולוגיות נקיות, לחדש מערכות צבא מתקדמות ולהבטיח שרשראות אספקה עמידות, סין חורצת את גורלן של תעשיות שלמות דרך מנגנון ייצוא מינרלים שהולך ומתהדק. החודשים האחרונים ראו הרחבה ניכרת של רשימת המינרלים הנתונים לפיקוח, עם דגש על חומרים המהווים רכיב בסיסי בטורבינות רוח, סוללות לרכב חשמלי, שבבים, ציוד ראייה לוויינית ומערכות נשק חכמות.
המנוע מאחורי המהלך הוא חוק בקרת הייצוא הסיני שנכנס לתוקף בשנת 2020, אך החל להיות מיושם בצורה אקטיבית בעיקר מאז 2023. החוק מאפשר לממשל המרכזי להגביל ייצוא של מוצרים, טכנולוגיות ושירותים המוגדרים כרגישים או חשובים לביטחון הלאומי, תוך קביעה של רשימת מדינות יעד מועדפות או מוגבלות.
לאחר שהיצואן מגיש את המסמכים הנדרשים – הכוללים מידע מלא על הרכב המוצר, יעד סופי, לקוח סופי והתחייבות משפטית של הלקוח שלא להעביר הלאה – מועברות הבקשות לבחינה מרובת שלבים. הטיפול יכול להתארך באופן חריג אם מעורבים בו שיקולים מדיניים, ביטחוניים או אסטרטגיים. המסר ברור: סין רוצה לדעת בדיוק מי משתמש במינרלים שלה, ואיך.
התוצאה בפועל: ירידה חדה בכמות העסקאות הבינלאומיות, בעיקר עם חברות אמריקאיות. סוכנויות דרום קוריאניות אף קיבלו התרעה שלא לספק מוצרים הכוללים רכיבים סיניים לתעשיות ביטחוניות בארה”ב. המהלך נתפס כתגובה ישירה למכסים החדשים שהטילה וושינגטון על מוצרים סיניים, כחלק ממאבק רחב יותר על השליטה בטכנולוגיות מפתח.
בעוד חברות מערביות מביעות תסכול ממה שנתפס כהתערבות פוליטית בשרשראות אספקה, בבייג’ינג רואים במהלך אסטרטגיה מתוחכמת לשמירה על יתרון טכנולוגי ארוך טווח. השאלה הגדולה שנותרה פתוחה: עד כמה יצליח העולם המערבי לפתח חלופות לאספקת מינרלים – ובאיזו מהירות.
