רוסיה מתמודדת בימים אלה עם קריסה רב־מערכתית שמכה בעמודי התווך של כלכלתה. תעשיית הרכב ההיסטורית, רשתות ההובלה במסילות הברזל והיכולת להזרים חומרי גלם ותוצרת בין 11 אזורי זמן – כולם יחד נסוגים לאחור. מה שהתחיל ב־2022 כמשבר זמני הפך עד מהרה לקריסה מתמשכת ומחריפה.
בעבר הלא רחוק, הייתה תעשיית הרכב סמל לעצמאות תעשייתית. מותגים כמו לדה וקמאז ייצרו מאות אלפי כלי רכב בשנה. בנוסף, ענקיות מערביות השקיעו מיליארדי דולרים בהקמת מפעלים משותפים, והרכבות נשאו חומרי גלם מנמלי אירופה למרכזי התעשייה במוסקבה. אולם תוך פחות משלוש שנים הפכה המערכת הזאת לצל חיוור של עצמה.
בשנות ה־2000 וה־2010, יצרנים כמו רנו, ניסאן, פולקסווגן וטויוטה השקיעו במפעלי ייצור ברוסיה. הדגמים השתפרו, הצרכנים התרגלו לתקן מערבי, ואוטובאז – יצרנית לדה – הפכה לסמל של תעשייה מתחדשת. עד 2021 ייצור הרכב עמד על כ־1.35 מיליון יחידות בשנה. עם זאת, בשנת 2022 הכול השתנה. הפלישה לאוקראינה הובילה לסנקציות חסרות תקדים. כתוצאה מכך, היצרנים הזרים עזבו כמעט באחת. רנו ויתרה על חלקה באוטובאז, מפעלי מרצדס, טויוטה ופולקסווגן הושבתו, והייבוא החיוני של שבבים, מנועים ומערכות בטיחות הופסק כמעט לחלוטין.
ההשלכות היו מיידיות. בשנת 2022 הייצור התרסק ל־609 אלף רכבים בלבד – השפל הגדול ביותר מאז שנות ה־90. בשנת 2023 נרשמה התאוששות חלקית עם כ־730 אלף יחידות, אך זו עדיין ירידה של 43% לעומת הרמות שלפני המשבר. בנוסף, ברבעון הראשון של 2025 נרשמה שוב ירידה תלולה. בחודש מרץ נמכרו רק 82,600 רכבים חדשים – ירידה של 45% לעומת מרץ אשתקד. בחודש מאי הייצור החודשי ירד ל־35 אלף בלבד, כלומר חצי מהיקף הייצור בשנה שעברה.
הצרכנים מצאו את עצמם עם בחירה מוגבלת בין מכוניות בסיסיות ולעיתים מסוכנות לבין רכבים סיניים יקרים יותר. מותגים כמו האוואל, ג'ילי וצ'רי השתלטו על השוק. בשנת 2019 נתח המכירות שלהם עמד על כ־10% בלבד, אך עד 2023 הוא קפץ ל־40%. חלק מהמפעלים ברוסיה ייצרו את הדגמים הסיניים במיתוג מקומי, במטרה לשמר מקומות עבודה ולהציג ייצור עצמאי. בפועל, זו הייתה תלות חדשה. הרכבים הסיניים יקרים יותר, אמינותם מוטלת בספק, זמינות החלפים מוגבלת, והלקוחות מתלוננים על תקלות חוזרות ושירות איטי.
לצד זאת, המחסור החריף עוד יותר את ההסתמכות על שוק היבוא האפור. מכוניות רבות הגיעו דרך קזחסטן, ארמניה ובלארוס, תוך עקיפת מכסים ובדיקות בטיחות. חלק מהרכבים נמכרו עם ניירת חלקית או לקויה. גם רשויות ציבוריות נאלצו לרכוש רכבים בנתיבים עוקפים. במקביל, מחירי היד השנייה זינקו בעשרות אחוזים. עסקאות מפוקפקות הפכו לשגרה. זיופי קילומטראז', מכירת רכבים משופצים ללא גילוי והונאות אשראי התרבו. כתוצאה מכך, עד סוף 2024 נסגרו כ־200 סוכנויות רכב – כ־5% מהשוק כולו – ורבות אחרות מתמודדות עם קריסה פיננסית.
במקביל, רשת המסילות הלאומית של רוסיה, שמנוהלת על ידי RZD, מתמודדת עם שחיקה מסוכנת. הרכבות מובילות נפט, פחם, תבואה, מתכות וציוד צבאי. מאז תחילת המלחמה הוסבו קווים שלמים להובלת תחמושת ודלק, והרכבות האזרחיות נדחקו לשוליים. עיכובים של שבועות הפכו לשגרה, ומפעלים קיבלו אספקה בלתי סדירה. גם היצוא נפגע.
בנוסף לכך, הסנקציות קטעו את יבוא חלקי החילוף למסילות. עד שנת 2022 רוסיה ייבאה מסבים, מערכות בלימה, איתות ובקרה בעיקר מגרמניה וארה"ב. כשהאספקה נעלמה, RZD נאלצה להשתמש בחלפים משוחזרים וחלקים מאולתרים. בשנת 2024 חלה עלייה דרמטית במספר התאונות – שריפות בקרונות משא, ירידות מהפסים ופגיעות במסילות.
באותו זמן, החוב התאגידי של RZD תפח ל־2.5 טריליון רובל עד סוף 2024, עם תחזית ל־4 טריליון רובל עד סוף 2025, סכום השווה לכ־42 מיליארד דולר. במקביל, ההשקעות בתחזוקה ירדו מיותר מטריליון רובל לשנה לכ־834 מיליארד בלבד. הרווח הנקי צנח מ־122 מיליארד ל־15 מיליארד רובל, והפסדי התפעול הסתכמו בכ־50 מיליארד רובל. נפח ההובלות ירד ב־5.8%, בעיקר בפחם ודגנים שהצטברו במעברי גבול.
המשבר במסילות וברכב מתרחש לצד שבריריות גוברת בשוק האנרגיה. עד לאחרונה הנפט והגז סיפקו מקור עיקרי למימון התקציב הצבאי. בשנת 2023 עלה יצוא הנפט לסין והודו ב־57% לעומת השנה הקודמת. עם זאת, כבר במרץ 2025 נרשמה ירידה של 17% בהכנסות ממכירת נפט וגז – צניחה של כ־230 מיליארד רובל. ארצות הברית הכריזה השבוע על מכסים משניים שיאפשרו סנקציות עד 100% על מדינות שירכשו נפט רוסי. במקביל, סגירת מעבר הגז דרך אוקראינה בינואר 2025 צפויה לגרוע מהתקציב עוד כ־5 מיליארד יורו בשנה.
השלכות המשבר מורגשות בכל מקום. בפריפריה, בערים כמו פרם, טבר ונובוסיבירסק, בוטלו קווי רכבת אזוריים וצומצמו קווי אוטובוסים עקב מחסור בתקציב. יוקר התחבורה עולה בהתמדה, והאינפלציה נושקת ל־10%. עסקים קטנים – מאפיות, חנויות וקבלנים – דיווחו על ירידה ממוצעת של 15% ברווחים עקב עיכובים בשרשרת האספקה והוצאות שינוע גבוהות.
המעגל הזה מחליש עוד יותר את היציבות. ככל שהתשתיות מתיישנות, ההכנסות מצטמצמות, התלות בגורמים חיצוניים גוברת, והבריחה המקצועית מתעצמת. יותר מ־500 אלף מהנדסים, טכנאים ובעלי מקצועות חיוניים עזבו את רוסיה בשנת 2024. בתי הספר המקצועיים נסגרים או מפסיקים הכשרות חדשות, והעתיד נראה קודר יותר.
