משרד האנרגיה והתשתיות הודיע על קידום תוכנית אסטרטגית להנחת צנרת מימן בלחץ גבוה לאורך רצועות התשתית המשולבות של ישראל, בתוואי המשתרע מאלון תבור בצפון ועד אילות שבדרום. מדובר בהחלטה שהתקבלה על ידי המועצה הארצית לתכנון ובנייה לבקשת המשרד, במסגרתה אושרה הוראה להכנת תכנית מתאר ייעודית – תמ"א 37/3 – שתאפשר את פריסת התשתית החדשה.
התוכנית תאפשר הנחת צנרת מימן בלחץ של עד 16 באר, ובשלב הבא יבוצעו התאמות רגולטוריות ובטיחותיות שישלימו את הפרויקט לקראת קידום סופי של תכנית לפי חוק התכנון והבנייה עד סוף השנה.
צנרת המימן תעבור באזורים תעשייתיים, מה שיאפשר חיבור ישיר למפעלים המשתמשים כיום בדלקים מזהמים. כך ניתן יהיה להמיר את צריכת הדלקים הכבדים במימן – תהליך שיביא לצמצום פליטות מזהמות, להגברת הגיוון בתמהיל הדלקים במשק, ולקידום המעבר לאנרגיה נקייה.
מלבד הפחתת הפליטות, תשתית המימן צפויה לנצל עודפי ייצור חשמל – בעיקר בדרום, שם מיוצר רוב החשמל בישראל, תוך המרת עודפי האנרגיה למימן. כך תתאפשר גם אגירת אנרגיה, וגם העברתה למוקדי צריכה תעשייתיים בדרום, ללא צורך בהעמסת רשת החשמל הארצית.
המהלך משתלב עם חזונו של שר האנרגיה והתשתיות, אלי כהן, להקים "עמק מימן" – אזור שירכז את כלל הפעולות הקשורות במימן: ייצור, אחסון, הובלה ושימוש. המשרד שואף לבנות תשתית שלמה שתשמש בסיס לפיתוח טכנולוגי, רגולציה ופעילות מסחרית סביב תחום האנרגיה החלופית.
למרות ההתקדמות באישור שלב תכנוני לצנרת המימן, ניכר כי קיימת אי־בהירות רגולטורית מהותית שעדיין לא נפתרה. בישראל לא קיימת כיום מסגרת חוקית מגובשת להולכת מימן בלחץ גבוה, והקביעה שתמ"א 37/3 "תאפשר" הולכה כזו – ללא פירוט רגולטורי מלא – יוצרת חוסר ודאות הן עבור הרשויות המבצעות והן עבור שחקנים עסקיים פוטנציאליים.
יתר על כן, הפער בין חזון לבין יישום חוזר על עצמו גם בהיבטים סביבתיים וכלכליים. אף שמימן מוצג כדלק נקי, הדרך בה ייוצר – כלומר אם לא ייוצר כולו מאנרגיה מתחדשת – עלולה לשחוק את ערכו הסביבתי וליצור "מימן אפור" שמייצר פליטות משמעותיות בתהליך ההפקה.
