התחרות על כל משרה גוברת: זינוק במספר דורשי העבודה בהייטק

גם במספר תובעי דמי האבטלה נרשמה ירידה של 1.8%, מ-124.4 אלף בספטמבר ל-122.2 אלף באוקטובר. בניכוי עונתיות מדובר בירידה של 1.9%.

בהשוואה לספטמבר 2023, מספר דורשי העבודה נותר כמעט ללא שינוי, אך הרכבם השתנה: מספר תובעי דמי האבטלה עלה מכ-111.2 אלף לכ-122.2 אלף, בעוד שמספר תובעי הבטחת ההכנסה ירד מכ-48 אלף לכ-33.8 אלף.

התחרות על המשרות האקדמיות מתגברת

אחד הנתונים הבולטים בדוח נוגע לפערים בין המקצועות השונים. בעוד שבתחומי התעשייה והבינוי יש כ-3.4 משרות פנויות לכל דורש עבודה, ובמקצועות המכירות והשירותים כ-1.5 משרות פנויות, בקרב בעלי משלח יד אקדמי היחס עומד על 0.7 בלבד. בקרב מנהלים המצב קיצוני אף יותר, עם כ-0.1 משרה פנויה לכל דורש עבודה.

הפערים התרחבו בהשוואה ל-2023: היחס בין מספר המשרות הפנויות לדורשי העבודה במקצועות התעשייה והבינוי עלה מ-1.8 ל-3.4, בעוד שבקרב בעלי משלח יד אקדמי הוא ירד מ-0.8 ל-0.7. המשמעות היא שבתחומים האקדמיים יש יותר דורשי עבודה ממשרות פנויות, בעוד שבתעשייה ובבינוי המעסיקים מתקשים למצוא עובדים.

במבט על כלל המשק, בספטמבר 2026 היו כ-148 אלף משרות פנויות מול כ-169 אלף דורשי עבודה הרשומים בשירות התעסוקה – כ-88 משרות פנויות לכל 100 דורשי עבודה.

זינוק של 60% במספר דורשי העבודה במקצועות הטכנולוגיים

גם העובדים בענפים הטכנולוגיים מתמודדים עם שוק תחרותי יותר. מספר דורשי העבודה במקצועות הטכנולוגיים עלה בכ-60% מאז ספטמבר 2023, מכ-5.6 אלף לכ-8.9 אלף באוקטובר 2026.

הנתון מצביע על שינוי במאפייני שוק העבודה גם בתחומים המזוהים עם ביקוש גבוה לעובדים בעלי מיומנויות טכנולוגיות.

מנצלים יותר ימי אבטלה – והחזרה לעבודה מתארכת

סימן נוסף לקושי בשוק העבודה עולה מנתוני ניצול ימי הזכאות לדמי אבטלה. בהשוואה ל-2022 נרשמה עלייה במספר הימים הממוצע שמנצלים דורשי העבודה בקבוצות מקצועיות שונות.

בקרב בעלי משלח יד אקדמי, הזכאים לעד 175 ימי אבטלה, עלה ממוצע ימי הניצול מכ-125 ל-131. בקרב עובדי מכירות ושירותים, הזכאים לעד 100 ימים, עלה הממוצע מ-70.1 ל-77.8 ימים. גם בקרב הנדסאים וטכנאים, הזכאים לעד 67 ימים, נרשמה עלייה מ-46 ל-52.3 ימים.

בשירות התעסוקה מציינים כי העלייה עשויה להעיד על התארכות תהליך החזרה לתעסוקה ועל קשיי התאמה בין מחפשי העבודה למשרות הקיימות. בין הגורמים האפשריים: פערי מיומנויות וניסיון, אי-התאמה גיאוגרפית ותנאי העסקה שאינם תואמים את צורכי העובדים והמעסיקים.

נשים הן עדיין רוב בקרב דורשי העבודה

בחלוקה לפי גיל, בני 35–54 נותרו הקבוצה הגדולה ביותר, עם כ-70.2 אלף דורשי עבודה, המהווים 43.3% מכלל הרשומים. בני 18–34 היוו 27.1%, ובני 55 ומעלה – 29.6%.

שיעור הנשים מכלל דורשי העבודה ירד ל-55.3%, לעומת 56.3% בספטמבר. זאת לאחר שמספר דורשות העבודה ירד ב-1.5%, בעוד שמספר דורשי העבודה הגברים עלה ב-2.4%.

עוד עולה מהדוח כי נמשכה הירידה במספר דורשי העבודה בחברה החרדית והערבית, בעוד שבקרב יהודים שאינם חרדים נרשמה עלייה. גם בהתפלגות לפי אשכולות חברתיים-כלכליים חל שינוי: שיעור דורשי העבודה המתגוררים באשכולות הנמוכים ירד ל-34.9%, לעומת 39.8% בספטמבר 2023, ואילו שיעור המתגוררים באשכולות הגבוהים עלה מ-17.5% ל-21.8%.

מנכ”לית שירות התעסוקה, עינבל משש, אמרה כי הנתונים מצביעים על התייצבות מסוימת, אך האתגר המרכזי הוא הפער בין הכישורים והניסיון של מחפשי העבודה לבין צורכי המעסיקים. לדבריה, לצד המחסור בעובדים בתעשייה ובבינוי, גוברת התחרות על משרות אקדמיות ונרשמת עלייה במספר דורשי העבודה במקצועות הטכנולוגיים.

משש הוסיפה כי העלייה בניצול ימי הזכאות לדמי אבטלה היא סימן נוסף לכך שהחזרה לתעסוקה הופכת מורכבת וממושכת יותר עבור חלקים באוכלוסייה. בשירות התעסוקה מדגישים כי צמצום הפערים מחייב השקעה בהכשרות מקצועיות, שיפור ההתאמה בין העובדים למשרות ועדכון הכישורים בהתאם לשינויים בשוק העבודה.