המרוץ למימן הירוק מתחמם: האם ישראל תשכיל לנצל את ההזדמנות?

המלחמה באוקראינה חשפה את סכנות התלות בגז הרוסי • טכנולוגיית הפוטוקטליזה מאפשרת ייצור מימן ירוק ללא צורך בחשמל, ומציעה עתיד אנרגטי נקי ומקומי • ישראל, עם יתרונותיה הטכנולוגיים והאקלים הנוח, עשויה להפוך לשחקנית מפתח
סטלה ויינשטיין | צילום: מיטל לוי

סטלה ויינשטיין | צילום: מיטל לוי

העולם עובר מהפכה עמוקה בשוק האנרגיה, והשלכותיה חורגות הרבה מעבר להיבטים סביבתיים ואקלימיים. המלחמה באוקראינה זיעזעה את אירופה, המחישה את הסכנה שבתלות באנרגיה רוסית והבהירה למדינות רבות כי ביטחון אנרגטי הוא אינטרס אסטרטגי עליון. החורף האחרון חשף את שבריריות מערך האנרגיה היבשתי, כאשר המחסור בגז רוסי הוביל לזינוק חד במחירי החשמל, השבית תעשיות שלמות וגרם למשברים כלכליים חמורים. בכך התחדדה ההבנה כי אנרגיה היא לא רק משאב – אלא גם כלי גיאופוליטי רב עוצמה.

בעידן שבו התלות בנפט ובגז הופכת למגבלה אסטרטגית, מדינות מתקדמות מחפשות פתרונות שיבטיחו אספקת אנרגיה מקומית, נקייה ועצמאית. המימן הירוק מסתמן כאלטרנטיבה אידיאלית: ניתן להפיקו כמעט בכל מקום, הוא מפחית את פליטות הפחמן, ויכול לשמש תעשיות כבדות, תחבורה, חקלאות וייצור חשמל. עד כה, השיטה המרכזית להפקתו הייתה אלקטרוליזה – תהליך עתיר אנרגיה ויקר. אך כעת נכנסת לתמונה טכנולוגיית הפוטוקטליזה – פריצת דרך מדעית המאפשרת הפקת מימן ישירות מאור השמש, ללא צורך בחשמל או בתשתיות מסובכות.

היכולת להפיק מימן באופן עצמאי וללא תלות בגורמים חיצוניים היא נכס אסטרטגי. בעיתות משבר גיאופוליטי, מדינות יוכלו להבטיח לעצמן אספקת אנרגיה יציבה, במקום להישען על ספקים שעלולים לעצור את הזרם. תארו לעצמכם עולם שבו אירופה אינה חוששת מהתלות בגז הרוסי, או שבו מדינות המפרץ מצמצמות את תלותן בנפט לטובת אנרגיה בת-קיימא ויציבה.

באופן מפתיע, דווקא חזרתו האפשרית של דונלד טראמפ לבית הלבן עשויה להפוך את המימן הירוק להזדמנות כלכלית אדירה. רבים מעריכים כי טראמפ יתנגד לקידום אנרגיה מתחדשת, אך גישתו העסקית והתמקדותו בעצמאות כלכלית עשויות דווקא להוביל לאימוץ טכנולוגיית הפוטוקטליזה בארה"ב. המדבריות בדרום-מערב ארה"ב יכולות להפוך למרכזי ייצור מימן עצמאיים, שיספקו אנרגיה למפעלים ולתעשיות – ללא תלות בנפט וגז מיובאים. עבור טראמפ, שחותר לעצמאות תעשייתית, הפוטוקטליזה עשויה להוות פתרון אידיאלי לייצור "דלק אמריקאי" שאינו תלוי ברוסיה, סעודיה או גורמים אחרים.

ומה לגבי ישראל? המדינה נהנית מקרינת שמש עוצמתית, מובילות טכנולוגית, ומעמד אסטרטגי ייחודי המחבר בין אירופה למזרח התיכון. הנגב והערבה יכולים להפוך למוקדי ייצור מימן ירוק, שיספקו לא רק חשמל נקי לשוק המקומי, אלא גם יתרון תחרותי ביצוא לאירופה, המחפשת תחליפים לגז הרוסי. יתרה מכך, הסכמי אברהם פותחים לישראל דלתות לשיתופי פעולה עם מדינות המפרץ, בעלות המשאבים להשקעה בתשתיות מימן מתקדמות.

המעבר לאנרגיה עצמאית אינו עוד אידיאולוגיה סביבתית – אלא מהלך כלכלי חיוני. מדינות וחברות שישכילו להקדים ולאמץ את היתרונות של המימן הירוק, יעצבו את עתיד הכלכלה והאנרגיה של המאה ה-21. ישראל נמצאת בעמדת זינוק מצוינת להוביל את המהפכה הזו, לשלב חדשנות עם יזמות עסקית, ולבסס את עצמה כמרכז עולמי לאנרגיה נקייה.

המרוץ למימן הירוק כבר החל. השאלה אינה האם הוא ינצח, אלא מי יוביל אותו. עם יתרונותיה הטכנולוגיים, הכלכליים והגיאופוליטיים, ישראל יכולה להיות בחזית מהפכת האנרגיה המתחדשת, ולמצב את עצמה כמובילה עולמית בתחום.

הכותבת היא מנכ"לית קיודיסול

שתפו כתבה זו: