המציאות הביטחונית בישראל מכתיבה סדר יום מורכב המשפיע על כל תחומי החיים, מהמשק ועד החברה האזרחית. בעתות מלחמה, עמותות רבות מגבירות פעילות, מגייסות תרומות, מפעילות מערכי סיוע ומעניקות תמיכה נפשית וכלכלית לנפגעים. עם זאת, במקביל לעלייה בצורך בשירותיהן, הן מתמודדות עם קשיים תקציביים משמעותיים, ולעיתים אף עם חסמים ביורוקרטיים המעכבים את יכולתן לספק מענה בזמן אמת.
בישראל פועלות כ-25,000 עמותות, כאשר כ-17,500 מהן מחזיקות באישור ניהול תקין. במהלך המלחמה הנוכחית, 70% מהעמותות הרחיבו את פעילותן ו-85% הקימו שירותים חדשים כדי לתת מענה לצרכים שנוצרו. למרות זאת, רק 6% מהעמותות זכו להגדלת תקציבים ממשלתיים, בעוד ש-20% מהן חוו ירידה בתמיכה הציבורית.
לפי הדיווחים, הממשלה הקצתה כ-1.1 מיליארד שקל למימון סיוע חירום לעמותות ולארגוני סיוע אזרחיים. עם זאת, חלקן הגדול של העמותות לא מצליחות לממש את זכותן לסיוע בשל בירוקרטיה מסורבלת וקריטריונים מחמירים. חוסר הוודאות בנוגע להקצאת תקציבים עתידיים מקשה עוד יותר על יכולתן לתכנן קדימה.
אחד החסמים העיקריים הוא מס השכר, העומד על 7.5% מהוצאות השכר של העמותות. מס זה, המוטל גם על גופים ללא מטרות רווח, מכביד במיוחד בעתות חירום, כאשר הצורך בכוח אדם גובר משמעותית.
כדי להתמודד עם המשבר, רבות מהעמותות פונות לקמפיינים לגיוס המונים ולתרומות פרטיות, אך גם בכך יש מגבלות. הציבור הישראלי נודע בנדיבותו בעתות משבר, אך ככל שהמצב הביטחוני נמשך והעומס הכלכלי על האזרחים גובר, המוטיבציה לתרום פוחתת.
בעוד התקציבים מצטמצמים והאתגרים מצטברים, עמותות רבות נאלצות לבחור בין השקעה ישירה בפעילות לבין שימור החשיפה הציבורית שלהן. במציאות שבה גיוס תרומות הוא מרכיב קריטי להישרדות, יחסי ציבור ושיווק הופכים לחיוניים מאי פעם. עמותות שאינן מצליחות להגיע לתודעה הציבורית נאבקות בגיוס תמיכה, מה שמוביל להאטה בפעילותן ואף לסגירת פרויקטים חשובים.
כדי למנוע מצב שבו עמותות קריטיות קורסות, על המדינה לנקוט צעדים משמעותיים: ביטול או הפחתת מס השכר לעמותות בתקופות חירום, פישוט הביורוקרטיה, והנגשת תקציבי הסיוע באופן יעיל. המדינה יכולה גם לתמוך בעמותות בדרכים נוספות, כגון עידוד שיתופי פעולה עם המגזר העסקי, הענקת הקלות מס לתורמים ואפילו תמיכה במאמצי השיווק שלהן.
תקופת מלחמה היא מבחן לא רק למערכת הביטחון אלא גם לחוסן החברתי של המדינה. עמותות ממלאות תפקיד קריטי בחזית הסיוע, אך ללא תמיכה ממשלתית מספקת הן עלולות לקרוס בדיוק ברגע שהחברה הישראלית זקוקה להן יותר מכל. שינוי מדיניות הוא צו השעה.
הכותבת היא יועצת תקשורת ואשת יחסי ציבור
