אחת המשימות הראשונות של הנשיא הנכנס דונלד טראמפ היא חשיפת השחיתויות של הממשל הקודם. יש מקומות שטראמפ הכיר היטב ולכן הוא לא ביזבז זמן בלחפש אותם, כמו למשל הביטוח הלאומי. בסעיף "פיצוי עסקים על נזקי הקורונה" הוא חשף אנשי עסקים קטנים שקיבלו פיצוי של מיליוני דולרים – גבוהים מהרווחים שלהם של מספר שנים לפני הקורונה. ואילו בסעיף של "פיצוי למבוגרים מחוסרי יכולת" הוא גילה שהברכה "עד 120" מתגשמת במספרים גדולים מאוד ברחבי ארה"ב וקצבאות משולמות ללא מעט כאלה, שלפחות לפי רישומי המוסד חיים באושר, גם אם לא ביושר.
"הניו יורק טיימס" מיהר לפרסם כי "אין הוכחה לשחיתות עליה מצביע ה-DOGE" (המחלקה לייעול הממשל), אך הכלכלן ג'מס היקמן הגיב לכך במאמר משלו שהוכיח שמדובר בניסיון נוסף להגן על חברים ותו לא. בין היתר, היקמן הראה נתון מדהים לפיו מאז נודעו תוצאות הבחירות האחרונות מילות חיפוש כמו "הגנה משפטית לפשעים", "מקלט לכספים לא חוקיים", "עבירות צווארון לבן" וכדומה זינקו בוושינגטון ב-50% לעומת החודשים שקדמו לבחירות. הוא גם בדק את אותן מילות חיפוש במדינות אחרות בארה"ב והראה שבהחלט מדובר באנומליה. במלים אחרות, משום מה, נרשם זינוק מדהים בחרדה בוושינגטון.
האמת היא שאין לפקידים הללו מה לדאוג. הניסיון בארה"ב מלמד שממשלים לא שילמו על שחיתות רוחבית, של אנשים רבים. היקמן מביא דוגמאות כבר משנת 1862 כשלינקולן הוציא לפועל תוכנית גרנדיוזית להקמת הכבישים הטראנס אטלנטיים. המיזם הזה הפך רבים בממשל ומחוצה לו למולטי מיליונרים וגם כשהשחיתויות נחשפו, כמעט אף אחד לא הועמד לדין. אמריקה, שבדרך כלל נוהגת ביד קשה מאוד נגד גנבים ומושחתים, עומדת חסרת אונים מול תופעה רחבה של כאלה.
בכל מקרה המחלקה לייעול הממשל כבר מצדיקה את עצמה, למרות שהיא ככל הנראה חשפה וחסכה תשלומים של עשרות מיליארדי דולרים "בלבד", ככל הנראה כ-120 מיליארד דולר. למה "בלבד"? מכיוון שממשל טראמפ זקוק לטריליוני דולרים כדי לעבור את הקדנציה שלו בשלום ולא רק למיליארדים. נכון לעכשיו החוב של ארה"ב עומד על 36.5 טריליון דולר. קצב הגידול של החוב גבוה יותר אפילו מקצב הגידול בהכנסותיו של אילון מאסק. בכל 3 שניות נוספים לחוב 100 אלף דולר.
אם נחלק את החוב למספר משלמי המסים בארה"ב הרי שכל משלם מס, כל נישום, חייב 323 מיליון דולר, אך בממוצע משלם המסים בארה"ב מכניס לקופת המדינה 14,800 דולר בלבד – כמעט אחד חלקי 21,800 מהחוב! הבעיה הגדולה עוד יותר היא שמרבית החוב – יותר מ-28 טריליון דולר ממנו – יעמוד לפירעון במהלך 4 השנים הקרובות. לא בטוח שהממשל יצליח למחזר את כל החוב האדיר הזה באותם שווקים המחזיקים בחוב כעת ומה שכן בטוח שזה לא יהיה בריבית הנוכחית.
אז מה יהיה? הבנק המרכזי שם ייאלץ לקנות איגרות חוב במאות מיליארדי דולרים ובריבית הגבוהה שהוא עצמו קבע. המשמעות היא שהפד עומד להדפיס כסף בכמויות אדירות ובכך לייצר אינפלציה בעצמו.
ומכאן אנחנו מבינים שלמעשה החלופות העומדות בפני הפד בתקופה האחרונה הן חלופות טרגיות: להוריד ריבית ולתרום לעליות מחירים, או להותיר ריבית גבוהה ו…לתרום לעליות מחירים. בשח מכנים את המצב הזה "שח-מט".
הפתרון היחיד של ארה"ב במצב הזה הוא הממשל, זה לא יגיע מהצד המוניטרי. אם טראמפ לא ימצא את הדרך לחתוך בבשר החי, ובעיקר בבשר הרקוב והמושחת, ארה"ב עלולה למצוא עצמה על עברי פי פחת, כבר בשנים הקרובות. וכמו שאנחנו רואים טראמפ מבין זאת ולכן הוא ניגש מיד לעבודה, כי לא מדובר רק בניקוי אורוות, אלא בהצלת חיי הסוסים.
