כשוולט מעלה את דמי המשלוח או כשתנובה מעיזה לייקר את מחיר הקוטג' בשקל, מיד פורץ גל מחאה. הרשתות החברתיות רועשות, הכותרות זועקות, ופוליטיקאים ממהרים לגנות. אך כשהבנקים מפרסמים רווחי עתק של עשרות מיליארדים – דממה. אין מחאות, אין קריאות לשינוי, רק קבלה שקטה של המצב. מדוע?
רווחי השיא של הבנקים אינם הפתעה. סביבת הריבית הגבוהה, לצד מבנה בנקאי ריכוזי עם תחרות מוגבלת, מאפשרים להם לגרוף סכומי עתק. חמשת הבנקים הגדולים בישראל רשמו רווח מצרפי של קרוב ל-30 מיליארד שקל בשנת 2024 – עלייה של 10% מהשנה הקודמת וכמעט כפול מהרווח שנרשם ב-2021.
המספרים מרקיעי שחקים: בנק לאומי עם רווח של 10 מיליארד שקל, הפועלים עם 7.6 מיליארד, מזרחי-טפחות עם 5.5 מיליארד ותשואה להון של 18.5%. אלה אינם מספרים שמעידים רק על יציבות – הם משקפים שגשוג בלתי רגיל.
השאלה אינה האם הבנקים צריכים להרוויח, אלא כמה. מערכת בנקאית יציבה היא תנאי הכרחי לכלכלה בריאה, אך האם בלתי נמנע שהם ירוויחו כל כך הרבה? מדוע כאשר הרווחים העצומים מגיעים על חשבון הציבור – משקי הבית, היזמים והעסקים הקטנים – אין קול משמעותי ששואל שאלות?
מניסיוני בליווי מנהלים וקובעי מדיניות, אני רואה יום-יום כיצד העלויות הפיננסיות הגבוהות חונקות את המשק. עסקים קטנים מתקשים לקבל אשראי בתנאים הוגנים, יזמים נאבקים מול ריביות בלתי אפשריות, והוצאות המימון הגבוהות מגבילות את הצמיחה. פערי הריביות בין פיקדונות להלוואות בלתי סבירים, העמלות יקרות, והלקוחות – אנחנו – נותרים ללא אלטרנטיבה אמיתית.
מדברים על תחרות בבנקאות, אך המציאות שונה. אמנם נכנסו שחקנים חדשים, כמו הבנק הדיגיטלי, אך השפעתם שולית אל מול השליטה של הבנקים הוותיקים. ובינתיים, העסקים הקטנים ומשקי הבית ממשיכים לשלם את המחיר.
האחריות של הבנקים חורגת מעבר לדאגה לבעלי המניות. הם מהווים מרכיב מרכזי בכלכלה הישראלית, וכאשר רווחיהם נוסקים, עליהם לקחת חלק פעיל בהשבת הערך לציבור. הפחתת עמלות, שיפור תנאי האשראי והשקעה ביוזמות כלכליות וחברתיות הן רק חלק מהדרכים בהן הם יכולים לתרום. כפי שמפעל הפיס משקיע בפרויקטים קהילתיים כדי לשמר את הלגיטימציה הציבורית שלו, כך גם הבנקים צריכים לבחון כיצד הם מחזירים לקהילה. הרווחים לגיטימיים – אך לצידם קיימת גם אחריות.
אם הבנקים לא יובילו שינוי בעצמם, הוא ייכפה עליהם. כך קרה בעבר עם רפורמות בתחום העמלות, וכך יקרה שוב אם הפער בין רווחי השיא למציאות הכלכלית של הציבור ימשיך להתרחב. מוטב שיבחרו להוביל שינוי מתוך יוזמה ואחריות, במקום לחכות לרגולציה שתכפה עליהם צעדים מחמירים.
הצלחתם של הבנקים אינה צריכה לבוא על חשבוננו – אלא לצידנו.
הכותבת היא מנכ"לית קמפוס SRI
