סוכנות הדירוג מודי'ס פירסמה כי הגירעון של מדינת ישראל לשנת 2024 עומד על 8.3%, בהתאם לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס). מנגד, החשב הכללי במשרד האוצר מעריך את הגירעון ב-6.8%. מדובר בפערים לא מבוטלים, אך חשוב להבין כי הם נובעים מהבדלים מתודולוגיים בין הגופים – ולא מחוסר דיוק.
הגירעון הוא אחד המדדים הכלכליים המרכזיים. הוא משפיע על יציבות המשק, על אמון המשקיעים ועל יכולתה של המדינה לספק שירותים לאזרחיה. גירעון גבוה ומתמשך עשוי להעיד על ניהול תקציבי לקוי, בעוד גירעון מתון או עודף יכולים לרמז על מדיניות אחראית ומאוזנת. גירעון כרוני תורם להצטברות חוב לאומי, מייקר את עלויות המימון ופוגע ביכולת של הדורות הבאים להתמודד עם אתגרים כלכליים. כשמדינה נזקקת להלוואות לצורך מימון הגירעון, היא עלולה להביא לעליית ריבית כללית — המשפיעה ישירות על עסקים, משקי בית והצריכה הפרטית.
סוכנויות דירוג אשראי, כמו מודי'ס, בוחנות את הגירעון כחלק מהערכת היציבות הפיננסית של המדינה. כשהן מציינות כי הגירעון גבוה, הן משתמשות בנתון זה כהצדקה להותרת דירוג האשראי של ישראל ברמה נמוכה יחסית, כמו Baa1 עם תחזית שלילית — גם כשכלכלת ישראל מפגינה חוזק יחסי בתחומים אחרים.
החשב הכללי, הגורם הרשמי שמפרסם את נתוני הגירעון, מודד אותו לפי תזרים מזומנים בפועל — הכנסות המדינה מול הוצאותיה, לפי הכסף שנכנס ויוצא באמת באותה שנה. שיטה זו משקפת את הנזילות והיכולת התקציבית הנוכחית של הממשלה, ומספקת בסיס רלוונטי לקבלת החלטות בזמן אמת. היא אינה כוללת התחייבויות עתידיות או תשלומים שטרם בוצעו.
לעומתו, הלמ"ס מחשבת את הגירעון לפי תקן אירופי (ESA), שמתבסס על כללים חשבונאיים מצטברים. בשיטה זו כל התחייבות נחשבת להוצאה ודאית, גם אם התשלום יתבצע בעוד שנים. בנוסף, הלמ"ס כוללת גם גופים כמו הרשויות המקומיות, המוסד לביטוח לאומי וגופים ציבוריים נוספים, בניגוד לחשב הכללי שמתמקד בממשלה המרכזית בלבד.
סוכנויות הדירוג – מודיס, S&P ופיץ' – מאמצות גישה דומה לזו של הלמ"ס, מתוך רצון לייצר תמונה רחבה של איתנות כלכלית. הן משתמשות בנתונים מהקרן המטבע הבינלאומית ומכלילות גם שיקולים פוליטיים, ביטחוניים וסיכונים גיאו-פוליטיים.
לשוני הגישות יש השלכות כבדות משקל. כאשר מתקבל רושם שגוי של גירעון "נפיץ", נוצר לחץ ציבורי לבצע מהלכים לא נדרשים כלכלית — כמו העלאות מסים, קיצוץ בשירותים או פגיעה בתמיכות החברתיות. התוצאה הישירה היא פגיעה בשכבות החלשות — דווקא אלה שתלויות יותר מכל בתמיכה הממשלתית.
נתוני הגירעון אינם מספרים טכניים בלבד. הם לב לבה של קבלת ההחלטות הכלכליות. במיוחד בזמנים של משבר, על המדינה לנהוג באחריות תוך הסתכלות על המציאות הכלכלית, ולא להיכנע לפרשנויות חשבונאיות נוקשות שמטשטשות את התמונה האמיתית. כעת יותר מתמיד, יש להעדיף שיקולים פרקטיים על פני דבקות עיוורת במודלים מתודולוגיים שעלולים להוביל להחלטות שגויות ולהעמקת הפערים החברתיים והכלכליים.
הכותב הוא מייסד ומנכ"ל חברה לייעוץ תקשורת, לשעבר דובר רשות שוק ההון ודובר במשרד האוצר
