הדיון סביב חלוקת תקציב החינוך הבלתי פורמלי בצפון, שהתעורר מחדש בעקבות פרסום התקציב הייעודי מקרן העושר, עורר סערה ציבורית מוצדקת. מדובר בהשקעה בעתיד – תקציב שמקורו במשאבי טבע השייכים לציבור כולו, ולכן מובן מדוע עולה דרישה לשקיפות, אחריות ותכנון אסטרטגי בשימוש בו.
אחת הטענות המרכזיות שהושמעו גרסה כי מרבית התקציב מופנה לגרעינים תורניים וישיבות הסדר – גופים המזוהים עם מגזר מסוים, ולכן אינם נתפסים כמי שתורמים לשיקום הצפון באופן שוויוני. אך בחינה מעמיקה של הנתונים מעלה תמונה מורכבת יותר: רוב התקציב אכן יועד לגופים הפועלים בשטח לאורך זמן – תנועות נוער, מכינות קדם-צבאיות, מרכזים קהילתיים, וארגוני נוער נוספים.
אמנם חלק מהתקציב הגיע גם לגרעינים תורניים ולישיבות הסדר, אך מדובר במרכיב קטן יחסית, שהועבר לארגונים שמקיימים פעילות חינוכית וחברתית משמעותית בצפון. כך לדוגמה, בקריית שמונה ישיבת ההסדר פועלת בשיתוף עם מוסדות חינוך, בני נוער וקשישים, ומשמשת חלק בלתי נפרד מהמרקם החברתי בעיר.
הביקורת על חלוקת קרן העושר חשובה, אך יש להיזהר מהפשטה מיותרת. במקום להתמקד בזהות הארגונים, יש לבחון את תרומתם בפועל לחיזוק החוסן המקומי – שהיא הרי מטרת העל של התקציב.
דוגמה לכך הן המכינות הקדם־צבאיות, ובמיוחד המכינות החצי־שנתיות בפריפריה. מדובר במסגרות שמנגישות הזדמנויות לאוכלוסיות שבעבר לא זכו להן, ומקדמות צמצום פערים. המכינות הללו לא רק שוכנות ביישובים – הן חלק מהקהילה: הן משתלבות בבתי הספר, יוזמות פרויקטים חברתיים ומחברות את החניכים לעשייה משמעותית.
לפי דו"ח אכ"א, בוגרי המכינות משתלבים בשיעור גבוה בתפקידי פיקוד ולחימה בצה"ל, ובמקרים רבים אף יותר מהמכינות השנתיות. צה"ל עצמו מדגיש את ערכה של תקופת המכינה בתרומתה למוכנות ולרמה הגבוהה של המתגייסים.
חלוקת כספי קרן העושר, על אף הביקורת, מצביעה על מגמה חיובית: השקעה באנשים ובקבוצות שכבר פועלות בשטח, ויכולות להניע שינוי אמיתי מבפנים. אין כאן פתרונות קסם, אך יש התחלה של תיקון – במיוחד כלפי תחום החינוך הבלתי פורמלי, שלעתים קרובות נזנח למרות חשיבותו לחוסן האזרחי.
כעת השאלה איננה רק איך תחולק העוגה, אלא כיצד יימדדו התוצאות: האם התמיכה תתורגם לעשייה חינוכית, קהילתית ולאומית משמעותית. זהו הזמן להעמיק את ההשקעה, להרחיב את שורות המשתתפים, ולאפשר לעוד אלפי צעירים ליהנות מהיתרונות האדירים של החינוך הבלתי פורמלי. כך תוכל קרן העושר לשמש לא רק כתקציב נוסף – אלא כמנוף לתיקון עומק וחיזוק ארוך טווח של הצפון.
