בשיחה סגורה בין כמה מנהלי חברות ישראלים, נשמעה אמירה חצי בצחוק חצי בדאגה: "אם טראמפ חוזר לבית הלבן, אולי נצטרך לפתוח קווי ייצור בבחריין". הצחוק התחלף במהרה בדממה. טראמפ אינו מסתיר את כוונותיו – להפך, הוא מתגאה בהן.
הצהרתו כי יטיל מכס אוניברסלי של 10% על כלל המוצרים המיובאים לארה"ב אם ייבחר שוב לנשיאות, היא לא רק חזרה לכלכלה של המאה ה־19, אלא הכרזת מלחמה של ממש על הגלובליזציה. מאחורי המספרים מסתתרת אסטרטגיה ברורה: לזעזע את המערכת הכלכלית העולמית ולכפות כללים חדשים – גם במחיר של פגיעה בבעלות ברית ותיקות כמו ישראל, גרמניה או יפן.
קל לזלזל בטראמפ, רבים עשו זאת – וטעו. הפעם חשוב להבין: תוכנית המכסים שלו אינה עוד גימיק קמפייני. היא נכתבה, נבחנה ומגובה על ידי צוות כלכלי שמאמין בכל לבו כי הדרך להחייאת התעשייה האמריקאית עוברת דרך פירוק המבנה הנוכחי של הסחר העולמי. הרעיון פשוט לכאורה: מס כבד על היבוא – והייצור המקומי יתעורר. אך המציאות מורכבת בהרבה, והתוצאה עלולה להיות הרסנית.
טראמפ טוען שהתוכנית תכניס טריליונים לקופת המדינה ותחזיר משרות לאמריקאים. בפועל, היא צפויה להביא לעליות מחירים חדות, פגיעה במעמד הביניים, ולמתיחות דיפלומטית עם מדינות רבות שיראו בכך תקיעת סכין בגבן. התוצאה עלולה להיות גל של תגובות נגד שידרדר את העולם לסחרור כלכלי חדש.
אף שהתוכנית מכוונת בעיקר נגד סין, בעידן של שרשראות אספקה גלובליות – אף מדינה לא תחמוק מהשלכות. ישראל, למשל, עלולה להיפגע פעמיים: פעם אחת כתוצאה מפגיעה ביצואנים ישראלים שפעילותם תלויה בשוק האמריקאי, ופעם שנייה בגלל עלייה חדה בעלויות היבוא מארה"ב – מחומרי גלם ועד טכנולוגיות מתקדמות. גם התעשיות הביטחוניות וההייטקיות, הנשענות על קשרים הדוקים עם ארה"ב, עלולות למצוא את עצמן מתמודדות עם סביבה חדשה ומאתגרת.
המונח "אמריקה תחילה" כבר אינו סיסמה – הוא תוכנית פעולה ברורה: הסתגרות, ניתוק שותפויות ופירוק הסכמות רב־שנתיות. בעולם שבו כלכלה גלובלית היא אבן יסוד, מדובר באיום אסטרטגי של ממש. הצעד הזה אמנם מדבר לליבם של פועלים במדינות מתועשות, אך המחיר עלול להיות גבוה בהרבה – לא רק לעולם, אלא גם לארה"ב עצמה.
אז מה ישראל צריכה לעשות? קודם כל – להתעורר. מדובר בתרחיש ריאלי שמחייב היערכות מיידית. ממשלת ישראל חייבת לפעול מול שני מחנות הבחירות, רפובליקנים ודמוקרטים כאחד, ולהבהיר שמכס על מוצרים ישראלים הוא לא רק מכה כלכלית – אלא גם פגיעה באינטרס הביטחוני של ארה"ב. במקביל, על המשק הישראלי לגוון את יעדיו: כפי שחברות אמריקאיות עוזבות את סין, על ישראל לחפש שווקים חדשים באסיה, המפרץ הפרסי ואפריקה.
ולבסוף – להבין שהמודל העסקי הישראלי, שמבוסס על חדשנות וקשרים חוצי גבולות, חייב להתאים את עצמו לעידן חדש של אי־ודאות כלכלית ומדיניות בדלנית. הלקח ההיסטורי ברור: כשנשיא ארה"ב הרברט הובר העלה מכסים ב־1930 במסגרת חוק סמוט-הולי, העולם נכנס למערבולת של מיתון, מלחמות סחר ואבטלה. טראמפ אולי לא קורא היסטוריה – אבל אנחנו חייבים.
הכותבת היא יועצת תקשורת ואסטרטגיה
