אסטרטגיית המכסים של נשיא ארצות הברית לשעבר, דונלד טראמפ, נתפסת פעמים רבות כצעד אנטי-כלכלי ואימפולסיבי. ביקורות רבות מציגות אותה כהוכחה לחוסר הבנה בסיסית בעקרונות שוק חופשי. אך מבט מעמיק יותר מגלה תמונה שונה – מורכבת, ריאליסטית ולעיתים אף מתוחכמת יותר מכפי שנראה על פני השטח. הדומיננטיות של הגישה הכלכלית הקלאסית, המדברת על פתיחות, תחרות ושוק חופשי, מתעלמת לא אחת מהמציאות הפוליטית והעסקית שבה מתנהל כיום הסחר הבינלאומי.
בפועל, שווקים עולמיים רחוקים מאוד מהמודל של תחרות חופשית ואחידה. מדינות רבות – כולל שותפות קרובות של ארה"ב – בונות שורת חסמים רגולטוריים אשר מתפקדים בפועל כמכסים עקיפים. ישראל מהווה דוגמה בולטת לכך: על אף היעדר מכסים ישירים, הגבלות רגולטוריות מונעות מחברות טכנולוגיה אמריקאיות, כמו אובר, לפעול בשוק המקומי. החסימה אפקטיבית, גם אם עטופה במעטפת משפטית ולא מוגדרת כמכס רשמי.
אירופה מציגה מערך רגולציה מורכב אף יותר. מדיניות הפרוטקציוניזם באה לידי ביטוי באמצעות חקיקה שמטרתה להגן על יצרנים מקומיים – אם דרך הגבלות על יבוא שמן זית בספרד, ואם באמצעות דרישה לרכוש בשר מתוצרת מקומית בצרפת. כל אלו מייצרים שוק "חופשי למחצה", שמרבית הזמן פועל במודלים של סחר מנוהל. מנגנונים אלו אמנם נראים שקופים ונקיים יותר תדמיתית, אך בפועל הם מהווים חומת מגן יעילה נגד תחרות חיצונית.
הזווית הנעלמת כמעט לחלוטין מהדיון הציבורי היא העובדה שהצרכן האמריקאי מהווה את הנכס האסטרטגי המשמעותי ביותר בעולם המסחר. כלכלה מייצאת – תהיה זו סין, גרמניה או יפן – תאבק בכל מחיר על גישה לשוק האמריקאי, מה שהופך את וושינגטון לשחקן עם עמדת פתיחה חזקה מאוד. טראמפ, בגישתו הפרגמטית, הבין זאת וניסה למנף את כוח השוק האמריקאי להשגת תנאים טובים יותר בעבור המדינה.
בעיניו, הסחר הבינלאומי איננו מתנהל על פי כללי כלכלה אקדמיים, אלא דרך מגעים דיפלומטיים, אינטרסים פוליטיים וסחר חליפין אסטרטגי. בחדרי ההנהלות ובשולחנות המשא ומתן, מתקבלות ההחלטות המכריעות – ולא בהכרח באולמות הרצאות של מחלקות לכלכלה. לכן, גישתו לסוגיית המכסים שונה: הוא רואה בהפעלת לחץ מסחרי צעד לגיטימי, ולעיתים הכרחי, להשגת מטרות לאומיות.
התפיסה לפיה שוק חופשי מביא רווחה כללית תקפה ברמה התיאורטית, אך קשה ליישום בעולם רווי אינטרסים, איומים גיאופוליטיים ונטיות להגנה עצמית כלכלית. לכן, מדיניותו של טראמפ הייתה במידה רבה תגובה ריאלית לסביבה שבה "חופש" כלכלי הוא לרוב מיתוס. הוא ביקש לתקן את מאזן הסחר ולמנוע ניצול של יתרונות השוק האמריקאי – גם אם במחיר עימותים עם בעלי ברית מסורתיים.
האם האסטרטגיה הזו תצליח בטווח הארוך? קשה לקבוע. אך ברור שכדי להבין את שורשי המדיניות הזו, יש לבחון אותה מעבר להקשרים של "בורות כלכלית" או "בריונות בינלאומית". גישה שכזו מפספסת את ההקשר הרחב שבו נעשית קביעת מדיניות סחר כיום – הקשר שבו כלכלה היא זרוע של מדיניות חוץ, ולא רק מנוע של צמיחה.
הכותב הוא עורך דין ורואה חשבון בתחום עסקאות בינלאומיות ותיקי ליטיגציה
