לידות הן תהליך מורכב ולעיתים טראומטי – גם כשמדובר בלידת טכנולוגיה. עם הופעת מנוע הבינה המלאכותית הסיני DeepSeek, העולם רעד. מניית אנבידיה צנחה והפסידה 500 מיליארד דולר מערכה תוך יממה. התחושה באוויר הייתה שהסינים עשו צעד משמעותי קדימה והקדימו את המערב. אך מנגד, קמו גם הקולות שטענו כי מדובר בהונאה טכנולוגית ולא בהישג מהותי. כעת, דו"ח נרחב של הקונגרס האמריקני מספק לראשונה סקירה מעמיקה על DeepSeek – ובעוד שהמסקנות הרשמית נראות צפויות, בין השורות נחשפים ממצאים מטרידים על מירוץ הבינה המלאכותית בין מזרח למערב.
ברמה המעשית, יש נתונים שלא מוטלים בספק: דיפסיק פועל גם כסוכן מודיעיני. הוא אוסף מידע אישי, מעביר אותו לחברת China Mobile – המוגדרת כחברה צבאית – ומהם ישירות לרשויות בסין, לפי דרישת החוק. מדובר לא רק בתוכן השיחות, אלא גם בהרגלי שימוש, סוג מכשיר, וזיהוי הקלדה – מידע שיכול לשמש לטרגוט פוליטי או פשיעה כלכלית. נכון, גם בארה"ב מותר להעביר מידע למדינה, אך ההבדלים בין דרישה חוקית בסין לבין תהליך משפטי בארה"ב ברורים – ובולטים עוד יותר כשמביאים בחשבון שדיפסיק כלל אינו מצפין את המידע.
מהרבה בחינות, השימוש בדיפסיק למשתמש הפשוט מסוכן. בעוד קיימים מודלים פתוחים ומתקדמים כ-ChatGPT או Gemini 2.5, דיפסיק אינו רק כלי – הוא צינור מידע למדינה זרה. גרוע מכך, הוא לא רק אוסף מידע אלא גם משפיע עליו. השימוש במודל כבמה להפצת תעמולה ממלכתית נעשה באופן ישיר, בהתאם לחוק הסיני שמחייב חברות לוודא שהבינה המלאכותית תשרת את "הכיוון הפוליטי הנכון".
המניפולציה אינה סמויה: דיפסיק מסנן תשובות, מצנזר נושאים רגישים, ומתעלם משאלות פוליטיות שעלולות להאיר באור שלילי את סין. כל זאת, תוך חינוך המשתמש לחשוב "נכון", מבלי שיהיה מודע לכך. ניסוי עצמאי של מגזין Wired הוכיח שדיפסיק משובץ בהנחיות אלגוריתמיות ברורות להאדרת המפלגה הקומוניסטית והדחקת מידע בעייתי. גם כשמופעל על שרתים חיצוניים, דיפסיק ממשיך לשמש ככלי אידיאולוגי.
בעיה נוספת, שעליה מצביע הדו"ח, היא שחברות אמריקניות כבר שילבו את דיפסיק בשירותים פנימיים, מתוך מחשבה שבכך מנוטרלים סיכוני הדלפה. אך המודל ממשיך לפעול כ"מוח סיני" גם בתוך מערכות סגורות – ומסוגל להשפיע על קבלת ההחלטות לטובת האינטרסים של סין, גם מבלי לשדר מידע החוצה.
ומה עם ההאשמות על גניבת מידע? ככל הנראה, הסינים השתמשו בשיטות "דיסטילציה" כדי לאמן את דיפסיק על בסיס תשובות של ChatGPT. טכנית, אין ודאות שמדובר בהפרת זכויות – גם חברות מערביות משתמשות באותן שיטות. הסוגיה המעניינת יותר היא חומרת החומרה: דיפסיק דרש עשרות אלפי מעבדים מתקדמים – שלכאורה לא אמורים היו להימצא כלל בסין. לפי הדו"ח, הסנקציות על ייצוא לסין הובילו לעלייה חדה ביצוא לסינגפור, ששימשה צינור עקיף.
הממשל האמריקני פעל, דרש מהסינגפורים לפעול והביא למעצרים, אך גם החברות האמריקניות מנסות להרוויח מהמצב. אנבידיה עצמה פיתחה מעבדים "מותאמים" להגבלות הייצוא – ואלה נמכרים לסין בעוצמה כמעט זהה למקור. השורה התחתונה: המירוץ נמשך, והפער מצטמצם במהירות. הקונגרס מדגיש בדו"ח שהיתרון האמריקני, שהוערך כ-18 חודשים, עומד אולי על שלושה בלבד.
הדו"ח מציע פתרונות: הראשון – להגביל עוד יותר את ייצוא המעבדים. השני – להיערך להפתעות אסטרטגיות. סין, כך נכתב, מסוגלת לחדש בקצב מסחרר, וארה"ב חייבת להיערך למתקפות בינה מלאכותית שעלולות לשנות את מאזן הכוחות. יש צורך בשיתוף פעולה בין סוכנויות, מעקב אחר שימושים עוינים, והסתייעות בבינה מלאכותית נגדית.
מסקנת הדו"ח ברורה ומטרידה: אי אפשר עוד למנוע את הפריצה הסינית. האתגר כעת הוא להבין את הסכנות ולפעול בהתאם. זו איננה שאלה של אם אלא מתי. עבורנו, כאזרחים, החובה היא לא רק להבין את הכלים בהם אנו משתמשים – אלא גם את מי הם משרתים. דיפסיק אינו רק אלגוריתם. הוא סוכן דעת קהל, עם מטרה פוליטית מובהקת.
וכשאנחנו מזמינים אותו אל תוככי המערכות האישיות והעסקיות שלנו – אנחנו אולי פותחים את הדלת בפני אויב שקט ומתוחכם. הפתרון? שילוב כוחות בין רגולציה, מודעות פרטית, ובחירה אחראית. ואם לא נעשה זאת, ייתכן שבעתיד, כשהמציאות תצא משליטה, כבר לא נדע מהיכן הגיעו המילים שהובילו אותנו לשם.
המאמר פורסם במקור במדריך לעתיד – הבלוג של ד"ר רועי צזנה, חוקר ועתידן באוניברסיטת תל-אביב
