לפני כשלושה חודשים התבשרנו כי משרד הביטחון חתם עם אלביט מערכות על שתי עסקאות אסטרטגיות בסך כולל של מיליארד שקל, הכוללות ייצור אלפי חימושי אוויר כבדים והקמת מפעל לאומי לחומרי גלם. עסקאות אלו, שנועדו לחזק את עצמאות הייצור הביטחוני בישראל ולצמצם את התלות בייבוא מחו"ל, לא היו מתאפשרות אלמלא עבדו באלביט – ובכלל התעשיות הביטחוניות – הנדסאים מיומנים ומוכשרים, בוגרי ההשכלה הטכנולוגית.
דווקא בצל המציאות הביטחונית המורכבת, שאינה מעודדת חברות זרות להשקיע או לשתף פעולה עם התעשייה הישראלית, הצורך להפחית את התלות במומחים מחו"ל ולמקסם את ההון האנושי במקצועות ההנדסה – מתבקש וחיוני מתמיד.
התרומה העצומה והנרחבת של בוגרי ההשכלה הטכנולוגית ניכרת בשלל תחומים משמעותיים בחיינו, בדגש על ייצור עצמי של מערכות הגנה ותקיפה באמצעות מערכת הביטחון הישראלית. את ההנדסאים בוגרי המכללות הטכנולוגיות, ניתן למצוא בכל מעגלי העשייה – מהנדסאי בניין המנהלים את הליכי הבנייה, דרך הנדסת מכונות, כימיה, רכב, חשמל, אלקטרוניקה, בקרה ואוטומציה, קירור ומיזוג, מכשור רפואי, לצד תחומי תכנון, תקשורת ושיווק.
למרות התרומה שאיש לא מפקפק בה של ההנדסאים לצמיחה, לפריון המשק ולחוסן הלאומי – בשגרה וגם בחירום – שנים ארוכות שמדינת ישראל מפלה את ההשכלה הטכנולוגית, למול המערכת האקדמית, כמעט בכל פרמטר – החל מתקצוב המדינה ביחס לסטודנט, כלה בתשלומי הארנונה ועוד שלל נושאים.
האפליה הזו, שנובעת מדימוי ארכאי ומופרך של ההשכלה הטכנולוגית כתחום לכאורה "נחות" בהשוואה לתחומי דעת אחרים, צורמת במיוחד בתחום המלגות. כך, למשל, המדינה מעניקה לסטודנטים הזקוקים לסיוע כלכלי מלגות בשם Mel Go. סטודנטים באקדמיה זכאים למלגות על סך 120 מיליון שקל לשנת לימודים, כאשר לסטודנטים במכללות הטכנולוגיות הוקצו בסך הכול 2 מיליון שקלים לשנה. פער מביש וחסר כל היגיון.
למול האתגרים הרבים שהחריפו בעקבות המלחמה, מתחדדת חובת המדינה לספק למכללות הטכנולוגיות "רשת ביטחון" איתנה שתמנע את קריסתן. מנתונים שעולים מהמכללות הטכנולוגיות חל קיטון משמעותי ברישום סטודנטים כשרבים מהם נאלצו לקטוע את לימודיהם עקב היעדר היכולת לשלב בין משפחה, לימודים והרצון להמשיך ולתרום לביטחון המדינה במסגרת שירות המילואים.
היות ותקצוב המכללות מותנה במספר הנרשמים ובמספר הבוגרים הזכאים לתואר הנדסאי, המשאבים העומדים לרשות המכללות הטכנולוגיות, שהיו זעומים גם לפני ה-7 באוקטובר, יצטמצמו עוד יותר. זאת בצל הקיצוצים התקציביים שהושתו במהלך 2024-2025 ועקב יישום נוסחת תקצוב דרקונית הגוזרת 30% מהתקציב, גם למכללות שעומדות בכל היעדים.
בלי "רשת ביטחון" כלכלית, כמעט בלתי אפשרי להמשיך ולספק לסטודנטים מסגרת מקצועית מקיפה, מעמיקה וכוללת שתכשיר אותם כפי שצריך לאתגרי המחר. לאור המחסור הקיים בהנדסאים מוסמכים בשלל ענפים ותחומים, המשמעות היא פגיעה אנושה בתעשיות בישראל, בשיקום אזורים שלמים שנפגעו במהלך המלחמה, ובהשכלה הטכנולוגית.
ברפורמה האחרונה שעסקה בהשכלה הטכנולוגית ואושרה ב־2018 (ואושררה בשנית ב-2023), קבעה הממשלה יעד ראוי ומוצדק – הכשרת כ־15 אלף הנדסאים בוגרים מדי שנה שישתלבו בשוק העבודה, מכסה שעל פי הרפורמה היה צורך להגיע אליה החל מ־2023. בפועל, נכון לסוף שנת 2023, מספר ההנדסאים שהוסמכו עמד על כעשרת אלפים בלבד. בזמן שחלף מאז לא חל שיפור.
כ-12% מהסטודנטים במדינת ישראל, כ-35,000, לומדים במכללות הטכנולוגיות. הם האנשים שיובילו את התעשייה הישראלית. גם אם מקבלי ההחלטות עדיין מסרבים להכיר בכך, לימודים במסלולי הנדסאים הם השכלה גבוהה לכל דבר ועניין. מעבר לגיבוי התקציבי הנדרש, הגיעה העת שהמדינה תמצא את הדרך להכיר בתואר הנדסאי כתואר ראשון טכנולוגי, דבר שיתקן הרבה מעוולות העבר וירחיב את מעגל הסטודנטים בתחום ההשכלה הטכנולוגית.
אי השוויון חייב להיפסק לאלתר. סטודנט במכללה טכנולוגית, שתרומתו לחברה ולשוק העבודה ידועה ומוכחת, מוכרח לקבל בדיוק את אותם התנאים שזוכה להם סטודנט במערכת האקדמית. זו לא "טובה" שעושים לסטודנטים טכנולוגיים אלא אינטרס לאומי מהמעלה הראשונה.
בוגרי המקצועות הטכנולוגיים תורמים תרומה מכרעת לצמיחה, לפריון המשק ולחוסן הכלכלי-חברתי של ישראל. תרומה שכולנו נהנים מפירותיה הן ברמה הביטחונית והן ברמה האזרחית. .
השקעה בסטודנט טכנולוגי הלומד במסלולי הנדסאים חיונית לביסוס תעשייה חזקה ועצמאית כחול-לבן, לביטחון ולצמיחה הכלכלית, להווה ולעתיד של כולנו.
הכותב: מרכז פורום המכללות הטכנולוגיות ומנכ"ל המכללה הטכנולוגית באר שבע
הכול נכון ומדויק , מסכים עם כל מילה
מדינה שהולכת אחורה באקדמיה ובתעשיה .
יש לחזק את התעשיה והאקדמיה כקטר של התעשיה – כל השקעה בה תחזור עם תשואה לנגב ולתעשיה בפרט
פה כתבת. צר לי שהממשלה ומובילי ההחלטות לא מבינים שעולם ההנדסה הוא הבסיס לקידום הטכנולוגיה והתפתחות המדינה