העולם הכלכלי משנה את פניו לנגד עינינו. בתוך פחות משני עשורים, הביטקוין הפך ממשהו שנחשב לקוריוז טכנולוגי – למשאב גיאופוליטי. המטבע הדיגיטלי, שפעם נתפס ככלי השקעה חדשני, צובר כיום אופי ריבוני. יש הטוענים כי הוא עשוי לקדם שלום, מתוך האמונה שביזור הכוח הכלכלי ושבירת המונופול של מוסדות פיננסיים ותיקים יביאו לחברה חופשית ושוויונית יותר. לטענה הזו יש גם תימוכין: הביטקוין מאפשר גישה לשירותים פיננסיים גם למי שנשללה מהם האפשרות – כמו תושבים במדינות מתפתחות, באזורים נטולי מערכת בנקאית בסיסית. זוהי דוגמה אחת לדרך שבה בלוקצ’יין משנה את חוקי המשחק.
מעבר לכך, הביטקוין הפך לכלי שמירה על ערך כלכלי עבור אוכלוסיות החיות תחת משטרים כושלים או במצבי חירום. אזרחים ברוסיה, אוקראינה, איראן ולבנון עשו בו שימוש ממשי כדי להגן על נכסיהם בשעה שמוסדות המדינה התמוטטו. מקרים אלו, שנראים בתחילה כיוצאי דופן, הופכים למציאות נרחבת ומתמשכת. אלא שבצד האופטימי של השימושים הפוטנציאליים של ביטקוין, מסתתרת גם אפשרות הפוכה לחלוטין: מה אם דווקא המטבע הדיגיטלי יהיה זה שיחולל את הסכסוך הגלובלי הבא?
בקדנציה הנוכחית, ממשל טראמפ מתייחס לביטקוין ולמטבעות דיגיטליים כאל סוגיה אסטרטגית. הנשיא ממנה רגולטורים, מקים ועדות ייעודיות, ואף הכריז לאחרונה על הקמת עתודת ביטקוין אסטרטגית אמריקאית – הצהרה שמעידה על שינוי עומק בתפיסת הנכסים הדיגיטליים. הממשל רואה בביטקוין לא רק נכס כלכלי אלא אמצעי להשלכת כוח ריבוני. כמו השתלטות על משאבי טבע, שליטה במרחב הסייבר או הקמת תחנות חלל – גם השתלטות על תחום הקריפטו נתפסת כהרחבת ההשפעה הגיאופוליטית.
במקביל, אויבותיה של ארצות הברית אינן יושבות בחיבוק ידיים. צפון קוריאה, לדוגמה, מפעילה את קבוצת ההאקרים "לזארוס", שגנבה נכסים דיגיטליים בשווי של כ־1.5 מיליארד דולר – חלקם הומרו, לפי הערכות, לביטקוין. קים ג’ונג און, כך נראה, מבין היטב שהביטקוין אינו רק השקעה, אלא כלי להפעלת לחץ ואף נשק לכל דבר. כששני צדדים עוינים רואים באותו נכס בסיס לעוצמה ריבונית, עימות נראה כמעט בלתי נמנע.
הדינמיקה הזו מחדדת את השאלה – האם שוק הקריפטו הפך לזירת עימות גיאופוליטי חדשה? מדינות כמו רוסיה, איראן וסין, שהודרו ממערכת הבנקאות העולמית, מחפשות פתרונות אלטרנטיביים. עבורן, קריפטו הוא לא רק דרך לעקוף סנקציות אלא גם מרחב פעולה עצמאי, שאינו תלוי במערכות פיננסיות מערביות.
ביטקוין, אם כן, איננו רק מטבע ואיננו רק סחורה. הוא משאב בעל אופי ריבוני, מפתח לגישה לשווקים עתידיים, וכלי להצגת עוצמה בזירה הבינלאומית. כמו שנפט הניע את מלחמות המאה ה־20, מים הם סלע מחלוקת עכשווי, ומינרלים נדירים הופכים לנושא ליבה באפריקה – גם ביטקוין עשוי להפוך לגורם מפתח בעימותים הבאים. הוא נדיר, מבוזר, חוצה גבולות, ובלתי ניתן לשליטה מלאה. אלו בדיוק המרכיבים שעליהם נבנות מלחמות.
ומהי מלחמה על ביטקוין? לא מדובר בטנקים או מטוסים, אלא בעימות כלכלי-טכנולוגי. ייתכנו רגולציות מחמירות, חסימות גישה לנכסים דיגיטליים, סנקציות על מחזיקים, והחרמה של עתודות ביטקוין מדינתיות. ייתכנו גם מאבקים על שליטה בתשתיות הכרייה, במיוחד במדינות שבהן ייצור החשמל זול. ולבסוף – איום הסייבר: טרור מדינתי מתוחכם, שבו מדינות ירוויחו גישה לנכסים דיגיטליים של אויבותיהן באמצעים טכנולוגיים.
עימות כזה עלול לערער את היציבות של שוק הקריפטו כולו. הוא עלול להוביל לזינוק במחירי הביטקוין מצד אחד, ולפגיעה באמון הציבורי מצד שני. הוא עלול לערער את חזון החירות הכלכלית ולהפוך את הביטקוין לכלי שמפלג במקום לאחד.
חזון השלום שמציעים תומכי הקריפטו עומד במבחן המציאות. בעודו מבטיח עתיד של שוויון וביזור, הוא גם עשוי להפוך לניצוץ של עימות חדש – מלחמה קרה מודרנית, שתתנהל לא עם נשק קונבנציונלי אלא עם קוד, ארנקים דיגיטליים, ורגולציות קשוחות. במאה ה־21, אפילו השלום עובר דרך הבלוקצ’יין.
הכותב הוא רו"ח במחלקת הקריפטו של בייקרטילי ישראל
