נתחיל בחיובי: פריז סן ז'רמן, המנצחת של ליגת האלופות, היא הקבוצה הטובה ביותר עם תצוגת תכלית בגמר הכי חד-צדדי מאז תחילת הפורמט החדש של ליגת האלופות. אינטר המנוסה פשוט הבינה אחרי 20 דקות שזה פשוט לא הרמה שלה.
כל המחמאות לעוסמאן דמבלה, שכבר החל במירוץ היח"צ לקבלת כדור הזהב, ולדואה הפנטסטי והצעיר שפשוט פירק את ההגנה האיטלקית האומללה של אינטר, וכמובן ברקולה הכישרוני וקרבחצליה – שהוא בינגו אמיתי מינואר שהשלים את הסגל. אבל עם כל הכבוד להתקפה, מי שעשה את השינוי השנה בפריז זו שלישיית הקישור האימתנית שלה. ויטיניה, נבש ורואיז פשוט לא נתנו סיכוי ליריבות של פ.ס.ז'. הם החזיקו את הכדור בסבלנות, לא איבדו כדורים. ומצאו את חבריהם להתקפה. כל אחד מהם הוא שחקן דינמי עם יכולות מסירה וטכניקה גבוהה, וביחד הם הוכיחו שקישור חזק הוא הבסיס לכדורגל המודרני. תוסיפו לזה את שני המגנים הטובים בעולם שנמצאים בכל מקום, ומרקיניוס הקפטן בן ה-31, השחקן הכי מבוגר בקבוצה הצעירה הזו, יחד עם דונארומה שהציג עונה חלומית – וקיבלתם אלופה ראויה על הדשא.
ועכשיו לעיקר: פ.ס.ז' היא לא קבוצה, היא מדינה שיש לה קבוצה. ובמקרה הספציפי הזה, מדינה שמממנת טרור. כל המטרה של פריז היא לשחד את דעת הקהל העולמית כלפי קטאר. הפרויקט התחיל לפני עשור, עם עשור של כישלונות, אבל בסוף כשאתה משקיע כל כך הרבה כסף שאין שום מגבלת "פייר פליי" (מישהו בכלל יודע מה זה?), כשאתה יכול פשוט לשפוך מיליארדים בלי חשבון, זה לא כדורגל. זו מלחמת התשה כלכלית שפוגעת בענף כולו.
נכון ל-2025, מאז ההשתלטות הקטארית ב-2011, פ.ס.ז' הוציאה מעל 1.8 מיליארד אירו על רכישת שחקנים בלבד, כאשר דיווחים עדכניים יותר מצביעים על סכומים שמתקרבים ל-2.3 מיליארד אירו על שחקנים ומאמנים. לשם השוואה, ברצלונה, אחת מקבוצות העילית הבזבזניות ביותר בעשור האחרון, הוציאה בתקופה מקבילה סכום הנמוך משמעותית, העומד על כ-1.47 מיליארד אירו, או בסביבות 650-550 מיליון אירו בהוצאה נטו. הנתונים הללו לא משאירים מקום לספק: הכסף הקטארי של פ.ס.ז' הרס לא רק את מאזני הכוחות בתוך הכדורגל, אלא גם הכניס אלמנט של ציניות עמוקה למשחק שאמור להיות נקי וספורטיבי. קונים הצלחות במאות מיליונים, מביאים שחקנים שפעם נלחמו על כל כדור ונישקו את סמל המועדון, והיום רואים רק את ה-0 הנוסף בתלוש המשכורת. איפה התשוקה? איפה המסורת? איפה הקהל שרואה את הקבוצה שלו נבנית? הכל נעלם לטובת מותג מפונפן, בלי נשמה, שכל מהותו היא לשטוף את התדמית של משטר מפוקפק.
ה"פייר פליי הפיננסי" של אופ"א, שבזמנו נועד לאזן את השוק ולמנוע ממועדונים להתמוטט תחת נטל חובות, הפך לבדיחה עצובה. הוא לא רלוונטי כשמדינה שלמה עומדת מאחורי קבוצה ומוכנה להזרים כסף בלי סוף, תחת מעטה של "השקעות" ו"חסויות" שקופות למחצה. זה לא מאפשר תחרות אמיתית. זה יוצר קבוצה אחת שמשחקת בליגה משלה – ליגת המיליארדרים, שמציגה ניצחונות על הדשא, אבל מייצרת בעיקר הפסדים לכל מי שאוהב כדורגל אמיתי.
הניצחון של פ.ס.ז' בליגת האלופות, על אף היותו הישג ספורטיבי מרשים על הדשא, הוא במידה רבה ניצחון של הכסף הגס והלא מוגבל. זהו ניצחון שמעלה שאלות קשות לגבי עתיד הכדורגל, ונותן תחושה חמוצה של אובדן התמימות והספורטיביות לטובת אינטרסים זרים. האם זה הכדורגל שאנחנו רוצים לראות, כדורגל שבו הצלחה נמדדת בעומק הכיס ולא רק בכישרון ומחויבות וניהול מועדון בריא עם הכנסות ורווחים? תחליטו אתם.
