ישראל מתחדשת – אבל מה יהיה בעוד חמישה עשורים?

התחדשות עירונית מועילה בטווח הקצר אך צפויה ליצור עומס בלתי סביר בעתיד • במקום להעמיס תושבים על המרכז, אפשר להציע לדיירים מעבר לערים חדשות בצפון ובדרום | דעה
עו"ד אלפי שאולי | צילום פרטי

עו"ד אלפי שאולי | צילום פרטי

ישראל מתחדשת. לאט אך בעקביות, שורות של בניינים ישנים מפנות את מקומן למגדלים חדשים, במסגרת פרויקטי פינוי-בינוי ההולכים ומתרבים. לכאורה, מדובר במהלך שיש בו תועלת לכל הצדדים: היזם מרוויח, הדייר זוכה בדירה חדשה ללא עלות ישירה, והרשות המקומית נהנית מהכנסות נוספות – מארנונה, מדירות חדשות ולעיתים גם מתקציבי תשתיות. כולם, לכאורה, יוצאים נשכרים.

אלא שכאשר מביטים לעתיד, צצות שאלות מטרידות: האם גם את אותם מגדלים שנבנים כיום – בני עשרות קומות – נהרוס בעוד כמה עשורים? האם כל דור יותיר אחריו שכונות שדורשות חידוש נוסף? האם נמשיך להעמיס עוד ועוד תושבים על אותן יחידות שטח במרכז, עד ש־35 קומות יהפכו ל־120 וה־10 ל־30?

גם בהווה המחיר כבר כבד: פקקי תנועה קשים, מחסור בגני ילדים ובבתי ספר, תחבורה ציבורית שאינה עומדת בעומס. תוספת של מאות משפחות לכל מגדל אינה מלווה בתוספת מספקת של תשתיות, במיוחד בשכונות הוותיקות. הרעיון שניתן להרחיב תשתיות בתוך עיר קיימת – לא פעם מתנגש עם מגבלות המרחב, התקציב והמציאות.

האם לא ראוי לעצור ולבחון כיוון אחר?

ברשות המדינה מלאי קרקעות נרחב בנגב ובגליל – מדוע לא לנצל את מגמת ההתחדשות העירונית כדי לעודד פיזור אוכלוסין במקום המשך הצפיפות? אפשר להציע לדיירים במרכז הארץ מעבר לערים חדשות בפריפריה, במסגרת מדיניות ברורה ומתמרצת: בית פרטי עם חצר, נוף פתוח – תמורת דירה קטנה ורועשת בגוש דן. גם היזמים לא יפסידו – במקום דירות חדשות במרכז, יקבלו קרקע לבנייה באזורי הפריפריה, בשווי כלכלי שווה ערך לרווח הצפוי.

כיום קיים מודל של "קרקע משלימה", שבו המדינה מקצה קרקעות ליזם בסמוך לפרויקט – בתוך אותה רשות מקומית – כדי להפוך מיזם בלתי רווחי לכדאי. ההצעה כאן שואפת להרחיב את המודל ולכוון אותו לקרקעות בפריפריה – עם פוטנציאל ממשי לחידוש עירוני, שינוי תודעתי, וחיזוק הפריפריה.

זה אולי נשמע רדיקלי – אך בפועל, מדובר בגישה פשוטה והגיונית: במקום להקים 40 קומות ברחוב צר ברמת גן, ניתן להקים שכונה שלמה, מתוכננת בקפידה, ליד ירוחם או ראש פינה. אם נוסיף תחבורה מהירה, מוסדות חינוך איכותיים ותעסוקה – אין סיבה שזה לא יעבוד.

מעבר ליעילות הכלכלית והתכנונית, זו גם שאלה לאומית: איך נראית פריסת ההתיישבות היהודית במדינת ישראל? האם נסתפק בציר חדרה–גדרה? האם נוותר על הנגב והגליל? אם לא נשנה כיוון – נישאר עם אותן בעיות, חמורות פי כמה, בעוד חמישים שנה.

עורך דין אלפי אליהו שאולי הוא חבר מערכת ערוץ 10

שתפו כתבה זו:

guest
0 תגובות
משוב מוטבע
הצג את כל התגובות