בהליך פשיטת רגל של חייב שמונה לו נאמן למימוש נכסיו, עולה לא אחת השאלה האם ניתן לפסוק שכר טרחה גם בגין חלקו של שותף בנכס, אשר אינו חלק מההליך ואינו החייב.
פסק דין שניתן לאחרונה עסק במקרה שבו נאמן שמונה על ידי בית המשפט מכר דירה שהייתה בבעלות משותפת של החייב ושל אשתו. הדירה נמכרה במסגרת ההליך בסכום של 1.4 מיליון שקלים, כאשר מחציתה של הדירה שייכת לאשת החייב, שכאמור, אינה צד להליך פשיטת הרגל. לאחר המכירה, דרש הנאמן לקבל שכר טרחה בגובה של 6% גם בגין חלקה של האישה, בסך של כ-50 אלף שקלים. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה במתכונתה זו, אך קבע כי מאחר והאישה נהנתה בפועל מהליך המכירה שערך הנאמן, יש להכיר בזכותו לשכר חלקי בגין עבודתו גם ביחס לחלקה של האישה.
בהתאם לכך, נפסק לנאמן שכר טרחה בגובה של 3% מחלקה, בסך של 21 אלף שקלים. הנאמן לא השלים עם פסק הדין והגיש ערעור לבית המשפט העליון, שם נדחה ערעורו ונקבע כי אין מקום להתערב ויתרה מכך, הוא חויב גם לשלם לאשת החייב הוצאות משפט בסך 15 אלף שקלים.
ההכרעה עסקה בשאלה עקרונית, שלרוב אינה מוסדרת בתקנות מפורשות: האם שותף של חייב – שאינו מסוגל לעמוד בהחזרי החוב שלו ואין לו די נכסים מהם הוא יכול להיפרע – שלא לקח חלק בהליך חדלות פירעון ולא הערים כל קושי, חייב לשאת בשכר טרחת הנאמן שמכר את הנכס.
פסק הדין קובע כי בהיעדר התנגדות מהותית מצד השותף, ובאין חובה חוקית או חוזית לשאת בתשלום, אין להחיל את תקנות השכר במלואן, אך יש לשקול פסיקת שכר חלקי אם מדובר בפעולה שהביאה תועלת כלכלית ממשית. זהו איזון ראוי בין תרומתו של הנאמן לבין הגנה על מי שלא נטל חלק ישיר בהליך.
שכר הטרחה של נאמן או כונס נכסים בישראל אינו נקבע לפי נוסחה קבועה אלא נגזר משיקול דעתו של בית המשפט בהתאם לכללים שנקבעו בתקנות, בפסיקה ובהנחיות הממונה על חדלות הפרעון. בין היתר נשקלות מידת המאמץ שהושקע, תרומת הפעולות לנושי החייב, שיתוף פעולה מצד גורמים אחרים, וכן קיומה של תועלת ממשית לצדדים נוספים.
על פי רוב, במכירת נכסים משותפים נהוג לפנות מראש לבית המשפט בבקשה להחיל את מנגנון קביעת השכר גם על חלקו של השותף הסולבנטי, ובכך למנוע מחלוקות עתידיות. הימנעות מפנייה מוקדמת, כפי שנעשה במקרה זה, גררה הליך משפטי מיותר ופסיקת הוצאות לחובת הנאמן.
פסק הדין מדגיש את עקרון הפרופורציונליות בהענקת שכר טרחה לבעלי תפקידים בהליכי חדלות פירעון. ככל שהמימוש נעשה במסגרת ההליך המשפטי וביוזמת הנאמן בלבד, כאשר הצד הסולבנטי לא התנגד ואף שיתף פעולה, לא ייפסק שכר בגובה מלא, אלא סכום מאוזן אשר משקף את תרומתו של הנאמן, מבלי להטיל נטל בלתי מוצדק על מי שלא נדרש ולא בחר בשירותיו.
במובן הרחב יותר, פסק הדין מהווה תזכורת לכך ששכר הטרחה של נאמן מותנה באישור בית המשפט. שכר זה נקבע לפי איזון בין תמריץ לביצוע פעולות יעילות לטובת כלל הנושים לבין שמירה על הוגנות והגינות כלפי צדדים שלישיים.
גם כאשר אין מקור חוקי מפורש, נדרש בית המשפט לשקול את נסיבות המקרה, את מידת המעורבות של כל צד ואת השאלה האם התקיימה תועלת כלכלית מובהקת כתוצאה מהליך הכינוס. החלטות מסוג זה מבהירות מחדש את גבולות סמכותו של נאמן ומחייבות זהירות יתרה בבקשות לפסיקת שכר טרחה.
הכותב: שותף במשרד כהן-שמש, המתמחה בבנקאות, חדלות פירעון וליטיגציה מסחרית
