המלחמה גבתה מחיר – אך לא כל הרס הוא אסון. חלק מהפגיעות הרכושיות עשויות לשמש כזרז להתחדשות עירונית, הכלכלה כבר משדרת אופטימיות, שוק העבודה צפוי להתאושש במהירות – ויש בידינו גם קלף משפטי משמעותי: אפשרות לתבוע את איראן בבתי דין בינלאומיים. בטרם בוחנים את הנזקים, חשוב לזכור שהמחיר האמיתי לא נמדד בכסף – אלא בחיי אדם ובכבוד הלאומי.
היום שאחרי המלחמה הוא רגע טבעי לחשבון נפש, אך לפני ששוקעים בדוחות, במספרים ובמאזנים, כדאי לשאול שאלה בסיסית: האם כל נזק הוא באמת נזק?
למראית עין, הפגיעה הכלכלית נראית קשה: מבנים קרסו, שכונות נהרסו, עסקים חדלו מלפעול. אך כאשר שומטים את שכבת הדרמה מהכותרות, מתגלה תמונה מורכבת יותר – רוב הנזקים הרכושיים מוגבלים וברי תיקון בתוך זמן קצר.
במקרים של הרס משמעותי, מתברר לעיתים כי מדובר בהזדמנות מובהקת: מבנים ישנים שנפגעו ייכנסו סוף-סוף למסלולי פינוי-בינוי שעמדו שנים ללא תזוזה. במקום קיפאון תכנוני – תנופה של ממש. יזמים יישאו בעלויות, הדיירים ירוויחו דירות חדשות, והמדינה תזכה להתחדשות – כמעט בלי לשלם.
כך, הפגיעה הפיזית – שנתפסת כהרס – עשויה להפוך למנוף לצמיחה. ההתחדשות העירונית שהתקדמה באיטיות, תואץ באופן דרמטי. לא מדובר רק בשיקום, אלא בקפיצת מדרגה כלכלית, תשתיתית וחברתית.
עם זאת, חובה לשמור על פרופורציות: רכוש ניתן לשיקום – חיי אדם לא. זהו הנזק האמיתי, הבלתי ניתן לפיצוי. לצד התחזיות הפיננסיות, אסור לטשטש את מחיר הדמים.
מי שמבקש מדד פרופורציונלי נוסף – שיפנה לשוק ההון. בזמן שהכותרות מדווחות על הרס, הבורסה מגיבה הפוך: המדדים בעלייה, המשקיעים שבים, שער הדולר בירידה. זו אינדיקציה ברורה לכך שהשוק רואה במערכה הצלחה. התחזקות השקל תוזיל את היבוא, תמתן את האינפלציה ותסייע ביוקר המחיה – לא רווח תיאורטי, אלא תוצאה ישירה של יציבות וניצחון.
ובשולי הניתוח הכלכלי – או אולי בליבו – יש מרכיב חשוב לא פחות: גאווה לאומית. עמידתה של מדינה קטנה מול איום כבד, ויכולתה לצאת מחוזקת, היא לא רק הישג אסטרטגי – אלא גם מוסרי, אזרחי וערכי. הסיפור של עמידה ונחישות, של קהילה שנבנית מחדש – הוא הסיפור שלנו.
ולצד הזכות להתגונן, יש גם זכות לתבוע. איראן אינה ארגון טרור, אלא מדינה ריבונית שבחרה במדיניות של טרור מאורגן והפצצה מכוונת של אוכלוסייה אזרחית – הפרה בוטה של אמנות ז'נבה.
במסגרת המערכה, יש לאסוף ולתעד ראיות – לא רק לשם הלגיטימציה הצבאית, אלא כהכנה לרגע שבו יתאפשר דין וחשבון משפטי. יבוא יום ואיראן – או המשטר שיחליף אותה – תיתבע על מעשיה. זו אינה רק תביעה מוסרית או תיקון היסטורי, אלא גם מהלך בעל ערך כלכלי. כמו שישראל תבעה את גרמניה וזכתה בפיצויים, כך ניתן לדרוש בעתיד פיצוי מדיני-כלכלי לקהילות שנפגעו.
זו זכות ריבונית, מוצדקת – ובסופו של דבר, גם משתלמת.
עו"ד אלפי אליהו שאולי הוא חבר מערכת ערוץ 10
