לאחרונה טיפלתי במקרה מעניין של חברה משפחתית ותיקה בענף הבנייה. באותה חברה פרץ סכסוך מר בין האחים המייסדים בעקבות אירוע רפואי פתאומי – אחד מהם לקה בשבץ, וילדיו ביקשו “להיכנס לנעליו” וליטול חלק פעיל בניהול. המאבק הסלים במהירות סביב שאלות הירושה והשליטה, כאשר כל צד טען לזכויותיו בניהול ובבעלות. האירוע תפס את המשפחה לא ערוכה – לא נערך הסכם מסודר ולא הוגדר מנגנון שיסדיר מה יקרה אם חלילה אחד המייסדים ייצא לפתע מתמונת הניהול. התוצאה הייתה מערכה משפטית ממושכת, יקרה ומתישה, שפגעה ביציבות העסק ובמשפחה כאחת – מצב שבו כולם הפסידו.
למעלה ממחצית מהחברות והעסקים בעולם בכלל, ובישראל בפרט, נמצאים בבעלות משפחתית. בניגוד לעסקים בהם אין קשרי משפחה בין השותפים, בעסק משפחתי קיים פוטנציאל נפיץ במיוחד. יריבויות גלויות או סמויות, תחושות קיפוח, טינה ומתח שנצבר לעיתים עוד מימי הילדות – כל אלה מובילים לחיכוכים מתמשכים, שאינם נשארים רק בגבולות העסק אלא חודרים גם לחיים האישיים ולעיתים אף מביאים לפירוק המשפחה והעסק גם יחד.
המציאות הביטחונית הקשה שכולנו חווים בימים אלה גורמת לבעלי עסקים רבים לערוך חשבון נפש בנוגע לעתיד העסק. יותר ויותר משפחות מבינות את החשיבות שבהגדרת תפקידי הילדים וחלוקת הסמכויות והרווחים כבר עכשיו, במטרה לשמר את שלמות המשפחה והמשכיות העסק. הרצון להימנע ממאבקים כואבים וממושכים מוביל להבנה כי לא ניתן להשאיר את הדברים פתוחים, ויש לתרגם את ההסכמות למסמכים משפטיים ברורים ומחייבים – וכך לנטרל מראש מחלוקות ואתגרים עתידיים.
כיצד, אם כן, מעבירים בעלות בעסק לדור הבא ומתי נכון לעשות זאת? העברה כזו מתבצעת בדרך כלל באמצעות הסכמים משפטיים מסודרים – הסכם להעברת פעילות או מניות ולעיתים גם באמצעות תקנון החברה או צוואה. מקובל לומר ש"הסדרה מוקדמת היא המפתח ללכידות המשפחתית ולהמשכיות העסקית". זו אולי נשמעת קלישאה – אך היא נכונה מאוד. רצוי לקבוע את מנגנוני ההעברה כבר בחייו של בעל העסק, כדי למנוע מחלוקות וסכסוכי ירושה לאחר לכתו.
משפחות רבות שמחזיקות בעסק משפחתי בוחרות לערוך “אמנה משפחתית” – מעין “חוקה” פנימית, המסדירה את הערכים, היעדים, חלוקת התפקידים, קבלת ההחלטות ושאלת שילוב בני זוג או ילדים בעסק. זהו מסמך משפטי מחייב, הכפוף לדיני החוזים, שבו בני המשפחה מסכמים בכתב ובהסכמה את הסוגיות המהותיות ביותר, לרבות דרכי ההתנהלות בשעת מחלוקת. אמנה מנוסחת כהלכה משמשת ברוב המקרים כלי חשוב לשמירה על לכידות המשפחה ושגשוג העסק.
חשוב להבהיר כי בעלי עסקים רבים חוששים בטעות שהעברה לדור הבא בחייהם מחייבת ויתור על שליטה או השפעה על הנעשה בעסק. זו תפיסה שגויה. פינוי מקומו של המייסד אינו מחייב בהכרח נסיגה מהשפעה. ניתן לקבוע מנגנונים ברורים שיבטיחו המשך השתתפות פעילה ואף זכות וטו בהחלטות מהותיות. גם החשש שהדור הבא יהיה פחות מחויב לעסק ניתן לפתרון – אפשר להתנות את ההעברה בעמידה בתנאים מוגדרים מראש, כמו שעות עבודה, מחויבות לעסק, הימנעות מתחרות או תגמול המבוסס על תרומה והשקעה בפועל.
לכידות התא המשפחתי היא תנאי מהותי וכנראה גם הכרחי להצלחת עסק משפחתי. ככל שהעברה בין-דורית מתבצעת בתכנון מוקדם ובצורה מסודרת, כך ניתן לנטרל מוקשים עתידיים. לכן, מומלץ לא לדחות את ההחלטות ולתאם את הכל מראש – וכך לספק יציבות וביטחון גם לדור הנוכחי וגם לדורות הבאים.
הכותב הוא עו"ד לענייני סכסוכים עסקיים ושותף מייסד במשרד דורון, טיקוצקי ושות'
