דוח הלמ"ס שפורסם השבוע מצביע על עלייה של 2.1% במספר המשרות באפריל 2025 בהשוואה לאפריל 2024. הנתונים מוצגים כסימן מעודד להתאוששות המשק, לצמיחה בתעסוקה ולחזרה לשגרה. אולם בפועל, העלייה הזו משקפת גם תהליך הפוך: ירידה במספר העצמאים במשק ונטישה של מאות בעלי עסקים, פרילנסרים ויזמים את הדרך העצמאית לטובת משרות שכירות.
זוהי מגמה מדאיגה לא פחות מהאבטלה. עשרות אלפי אנשים שבחרו לבנות משהו משלהם – עסק, מותג, שירות – נאלצים לסגור, לוותר ולחזור להיות שכירים. לא מתוך רצון למימוש עצמי או קידום מקצועי, אלא כתוצאה מלחצים כלכליים, היעדר רשת ביטחון והפקרה מתמשכת מצד המדינה.
הפגיעה בעצמאים בלטה במיוחד בעקבות מבצע "עם כלביא". הפסקת הפעילות העסקית, אובדן סחורה, תשלומי שכירות גם בהיעדר הכנסות והעדר תמיכה אפקטיבית – כל אלה הובילו לגל נוסף של סגירות. מתווה הפיצוי שנבנה לאחר המבצע, כמו קודמיו, מעניק מענה חלקי בלבד ולעיתים אינו רלוונטי לעסקים קטנים או צומחים, במיוחד אלו שהציגו עלייה בהכנסות לעומת השנה הקודמת – פשוט משום שהתפתחו. גם הפעם המדינה בחרה לתגמל בעיקר את מי שיש לו תלוש שכר – ולהותיר את העצמאי מאחור.
אנחנו מרבים לדבר על ההייטק הישראלי והצלחותיו, אך גם שם מתרחשת אותה תופעה בשקט. יזמים בתחילת דרכם ומייסדים של מיזמים קטנים מחפשים כיום משרות שכירות במקום סבב השקעות. אם המגמה הזו תימשך, המשמעות תהיה פחות סטארט-אפים, פחות רעיונות מבריקים ההופכים לחברות, פחות טכנולוגיות חדשות – ופחות גאווה ישראלית.
כלכלה שמבוססת כמעט כולה על עובדים שכירים אמנם נראית יציבה יותר בטווח הקצר, אך בטווח הארוך היא שוחקת את אחד המשאבים החשובים ביותר של כל משק חי: החדשנות. בלי יזמים, עצמאים ואנשים המוכנים להסתכן כדי לייצר ערך, אנחנו מאבדים את היתרון היחסי שלנו.
המדינה צריכה להבין: שכירות אינה חזות הכול. השוק זקוק גם לעצמאים – ליזמים, למחדשים, למי שלוקחים סיכונים כדי ליצור. בהיעדר תמיכה בהם, אנחנו לא רק מאבדים עסקים קטנים, אלא גם את היכולת להמציא, לצמוח ולנוע קדימה.
אז נכון, המשרות מתרבות. אבל אם הן באות על חשבון החופש, החדשנות והרוח היזמית – אולי כדאי שנתחיל לדאוג במקום למחוא כפיים.
הכותבת היא חברת מערכת ערוץ הכלכלה
