אתמול תמה תקופה נוספת בחברת המופת הישראלית מובילאיי: אחרי החזקה של 7 שנים לא מוצלחות אינטל מוכרת את אחזקותיה בחברה. לא רק בדיעבד אני כותב שהעסקה הזו לא הייתה טובה, לשני הצדדים. אחד המהנדסים באינטל אמר לי בזמנו שהוא לא מאמין בחברה וגם התפטר ממנה אחרי הרכישה הזו. הוא לא היה בכיר בחברה, אבל הבין לאן הרוח נושבת – לכל מקום ולשום מקום ספציפי.
לא לחינם הלך זרזיר אצל עורב, אבל לפעמים הזרזיר הוא לא זרזיר, או העורב אינו עורב והדמיון ביניהם הוא לגמרי מדומה. כבר כמה עשורים שאינטל מחפשת את דרכה, במרבית המקרים ללא הצלחה יתרה – המיקוד שלה לגמרי לא ברור. במסגרת החיפוש העצמי שלה היא עשתה טעות נוספת כשבחרה את אחת החברות המבטיחות שהיו בשוק ב-2017, אבל החברה הזו לגמרי לא התאימה לה. נסו לחשוב מה היה קורה לו אינטל הייתה משקיעה באותה עת 15 מיליארד דולר בבינה מלאכותית, בשבבים לסלולר, או אפילו בבלוקצ'יין? ואפילו אם לא, תארו לכם שהיא הייתה ממשיכה מאז השקעות בטכנולוגיות רכב? אבל גם חיפוש עצמי אפשר לעשות טוב יותר, אם מחפשים בתחום ברור אחד.
אז אינטל זינקה אתמול ב-7%, אבל זה קצת מדי ומאוחר מדי ומסמל רק את העובדה שבחיפוש העצמי הזה המשקיעים, שתמיד משחקים עם החברות את משחק ה"חם-קר", רומזים לה הפעם "מתחמם". השאלה היא אם הפעם החברה תבין את כללי המשחק. ב-5 השנים האחרונות אינטל איבדה 60% משוויה. גם מובילאיי יצאה חבולה באותה התקופה כשאיבדה 30% משוויה, כי כשזה לא מתאים – זה לא מתאים. אם אילון מאסק היה קונה אותה בחצי מהמחיר שנמכרה לאינטל בזמנו זו הייתה עסקה טובה הרבה יותר – לשני הצדדים. על כך אומרים "כסף זה לא הכל". זאת אומרת – זה כן הכל, אבל בטווח הארוך, כי מיזוג עושים בהתאמה או שלא עושים בכלל!
