אולג'ובס מקבוצת "ידיעות אחרונות" מפרסמת סקר שנתי על שיעור העובדים השוקלים רילוקיישן. השנה, לפי ממצאי הסקר, "73% מהעובדים בישראל שוקלים רילוקיישן", כביכול "18% יותר מהשנה שעברה". עוד סקרים שניתן להציע באותה הרוח: מהו שיעור העובדים השוקלים להתפטר; מהו שיעור העובדים השוקלים להתגרש; וכדאי לעצור את הדמיון הפרוע בנקודה זו.
ככל הנראה כולנו שוקלים מהלכים לא הגיוניים, מתריסים וקיצוניים ועובדתית אנחנו מסתפקים באפשרות לשקול את אותם דברים, אך בפועל אנחנו חיים את החיים שלנו כפי שאנחנו בוחרים לעשות, וזה בעצם מה שחשוב. אלא שבתקשורת יש משמעות לשאלות שאנחנו בוחרים לשאול ולהציג, זו המניפולציה הקלאסית שאנחנו יכולים ליצור תחת אצטלה של תקשורת מכובדת. כך למשל, ניתן לשאול כמה מאיתנו שוקלים להתחיל בפעילות ספורטיבית, בהפסקת העישון, במעבר למזון בריא יותר ובתרומה לקהילה. אבל אנחנו יכולים גם לבחור בסקרים של כמה מאיתנו שוקלים להעלים מס ולבצע עבירות אחרות, או לפגוע בזולת כנקמה. בחירת העורך אינה תמימה – היא נועדה ליצור מומנטום, לגיטימציה ואפילו הנעה לפעולה, בבחינה "כולם רוצים…".
העובדה שבחירת העורכים היא לחפש מחשבות שליליות שחולפות בראשי האזרחים, לעקוב אחריהן ולהעצים אותן צריכה להיות מובנת לקורא האינטליגנטי. זהו חלק ממגמה כללית ורחבה יותר של העצמת כיוונים ומגמות שליליות וגימוד כל הישג ומדד חיובי. כך האזהרות של סוכנויות דירוג האשראי על המשך המלחמה תופסות כותרות ענק והעובדה שהמשקיעים עצמם מוכנים לקבל תשואה נמוכה יותר על האג"ח של ישראל מתגמדת ליד אותן כותרות. העלייה בגיוסי ההייטק במהלך המדינה לא תופסת כותרות ראויות, למרות התופעה המדהימה הזו, כמו גם העובדה שלראשונה במלחמה הבורסה זינקה בעשרת ימי המסחר הראשונים של "עם כלביא", כפי שלא אירע בעשרות השנים האחרונות.
אז כן, מותר לנו לחשוב לפעמים שאנחנו לא רוצים לרוץ עכשיו בג'בלאות בסמטאות עזה הארורה ואנחנו מדמיינים עצמנו בחוף הים באחת הריביירות בעולם; מותר לנו לפנטז על חיים שקטים באי בודד, אבל מה שחשוב הוא שהמלחמה הביאה רבבות ישראלים להזדרז לשוב ארצה ולקחת חלק במלחמת הקוממיות הזו. מה שחשוב הוא שאנחנו עומדים בפקקים בבוקר ומגיעים למשרדים במעוזי ההייטק ורושמים הישגי שיא בגיוסים בארץ. אנחנו רוצים את השקט שלנו ומותר לנו לפנטז על כך שנשוב הביתה והילדים יישנו, אבל זה חופש גדול ואנחנו אוהבים את הילדים שלנו ורוצים לבלות איתם ולהמשיך להתלונן. ואתם מוזמנים לבחור מה בא לכם לקרוא ואחרי מי בא לכם לעקוב – אחרי מי שמחפש את הפנטזיות הלגיטימיות שלכם ומתרגם אותן למגמות הרסניות לחברה, או אחרי מי שמעצים את הטוב שאנחנו עושים פה כדי להבטיח את עתידנו ועתיד ילדינו בארץ האבות.
