הבינה המלאכותית נתפסת כיום כאחת הטכנולוגיות המרכזיות של העידן המודרני, עם פוטנציאל רחב להשפיע על תהליכים ניהוליים, תפעוליים ותעסוקתיים. יש הסכמה רחבה שהטכנולוגיה עשויה להוביל לשיפור פריון וצמיחה, אך גם להעמקת אי-שוויון. מחקרים מבחינים בין שני סוגי השפעות מרכזיות: השלמתיות – בה אוטומציה של משימות שגרתיות מאפשרת לעובדים להתמקד בעשייה בעלת ערך מוסף, ותחליפיות – בה רמת האוטומציה גבוהה עד כדי החלפת העובדים עצמם.
בישראל עסקו מחקרים שונים בכימות הסיכון וההזדמנות, תוך יישום תובנות בין-לאומיות על מבנה המשק המקומי. כך למשל, מחקר מרכז טאוב העריך כי כ-23% מהעובדים בישראל מצויים ברמת סיכון גבוהה להיות מוחלפים בטכנולוגיה, בעוד 30–50% ייהנו מהשלמה שתשדרג את תפקידם. תחזית דומה של בנק ישראל ציינה שכ-20% מהעובדים צפויים להיות מוחלפים ספציפית בשל כניסת בינה מלאכותית יוצרת (Generative AI).
לראשונה בישראל, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ערכה סקר מקיף שבחן שימוש ממשי ולא רק פוטנציאלי בטכנולוגיה. הסקר התבסס על מדגם רחב של עסקים וכולל התייחסות לנקודת המבט הניהולית – לא רק של עובדים. ביוני 2025 דיווחו 28% מהעסקים על שימוש בבינה מלאכותית בחצי השנה האחרונה, ובמונחים של מועסקים הנתון הגיע ל-32%. בהשוואה לסקרי ICT באיחוד האירופי (נתוני 2024), שיעור זה דומה לזה של דנמרק – המובילה באימוץ – וכפול מהממוצע האירופי. עם זאת, סקר שנערך בגרמניה במאי 2025 הראה כי שיעור האימוץ בגרמניה כבר הגיע ל-41%, לעומת 28% בישראל, מה שמעיד על קצב גידול מואץ באירופה.
הנתונים המצרפיים מסתירים פערים עמוקים בין ענפי המשק. בענפי ידע כמו הייטק שיעור השימוש בבינה מלאכותית גבוה פי שלושה לעומת ענפים מסורתיים כמו תעשייה, מסחר ובינוי. לדוגמה, בענף התעשייה רק כ-15% מהעסקים דיווחו על שימוש, לעומת למעלה מ-40% בענפי הייטק. פערים אלה קיימים גם בהשוואה בין-לאומית: בישראל, הענפים המסורתיים מפגרים אחרי עמיתיהם בגרמניה בשיעור ניכר.
נוסף על כך, העסקים שדיווחו שאינם מתכננים שימוש בעתיד ציינו ברובם (71%) שהטכנולוגיה אינה רלוונטית עבורם, וחלק משמעותי מהיתר הסביר זאת בחוסר ידע בנוגע ליכולות הטכנולוגיה. הפער בידע ניכר במיוחד בענפים מסורתיים: למשל, בענף התעשייה בישראל 55% מהעסקים סברו שבינה מלאכותית אינה רלוונטית, לעומת רק 7% מהעסקים הגרמנים בענף זה.
לגבי ההשפעות על התעסוקה בפועל, הסקר מאפשר הצצה ראשונית לנתונים ייחודיים. בקרב העסקים שהטמיעו בינה מלאכותית, 60% (במונחי מועסקים) דיווחו על תחלופה של משימות שבעבר בוצעו בידי עובדים. מתוך אלה, 44% ציינו שמדובר במשימות שגרתיות וטכניות בלבד, אך 16% העידו על משימות הדורשות גם חשיבה.
לשאלה האם השימוש הביא לשינוי בכוח האדם, 9% מהעסקים המשתמשים בבינה מלאכותית השיבו בחיוב. מתוכם, כ-5% דיווחו על השפעה "רכה" (חיסכון בגיוס עובדים חדשים) והשאר על צמצום בפועל של מצבת העובדים. שוב בולטת שונות בין ענפים: בענף ההייטק 6% מהמועסקים עבדו בעסקים שבהם נרשמה השפעה כזו, לעומת 0% בענף המסחר. הפערים ביחס לאומדני הסיכון במחקרים משמעותיים – למשל, הפוטנציאל לתחליפיות בהייטק הוערך ב-47%, אך בפועל נרשמה השפעה על כ-6% בלבד מהמועסקים.
הפער הזה מוסבר בכך שרוב ההשפעות בשלב זה הן תהליכי השלמה ולא תחלופה מלאה, מה שמוביל לשינוי אופי המשימות בקצב מהיר יותר מהשפעתן על מספר העובדים בפועל. עם זאת, הדינמיות של התחום מצביעה על כך שהשפעות מרחיקות לכת צפויות בעתיד הקרוב.
בהסתכלות קדימה, כ-27% מהעסקים צופים שימוש בבינה מלאכותית בחצי השנה הקרובה – שיעור כמעט זהה לזה של החצי השנה הקודמת. במונחי מועסקים צפויה עלייה מתונה (מ-32% ל-36%), בעיקר בעסקים גדולים. כשליש מהעסקים דיווחו שאינם יודעים אם יאמצו את הטכנולוגיה בעתיד – נתון הממחיש גם את אי-הוודאות וגם את הצורך בהנגשת ידע.
ממצאי הסקר מדגישים את הדואליות במשק הישראלי: מצד אחד, אימוץ מואץ בהייטק וענפי ידע, ומנגד פערים עצומים בענפים מסורתיים. הסכנה היא שהפערים יתרחבו ויגבירו אי-שוויון בין אוכלוסיות וענפים.
ההמלצות שגובשו בעבר במכון הישראלי לדמוקרטיה ובדו"חות נוספים חוזרות ונשנות: לצד עידוד החדשנות, נדרש מאמץ ממוקד להנגשת היכולות הדיגיטליות לכלל המשק. מדיניות יעילה צריכה לכלול הכשרות ייעודיות לעובדים, תמיכה פיננסית מותאמת לעסקים קטנים ובינוניים והטמעת תפיסה של למידה לאורך החיים. כמו כן, מערכת החינוך צריכה להתעדכן ולהתאים את תכניה לעידן הבינה המלאכותית, בין אם באמצעות חיזוק יכולת ההפעלה וההבנה של הטכנולוגיה ובין אם בהקניית כישורים משלימים כמו חשיבה ביקורתית.
הטמעת בינה מלאכותית אינה עניין טכנולוגי בלבד, אלא תהליך חברתי וכלכלי מורכב שדורש שינוי תרבותי ניהולי והיערכות מקצועית. ככל שהטכנולוגיה מתפשטת, השילוב בין תמיכה בענפי ההייטק לפיתוח יכולות בכלל המשק יהפוך לחיוני, כדי למנוע מצב שבו יתרון תחרותי נשמר רק בידי מגזרים מסוימים.
סקר הלמ"ס פותח צוהר ייחודי להבנת עומק החדירה של בינה מלאכותית לעסקים בישראל. הוא ממחיש כיצד במקביל להאצה בשימוש, יש צורך דחוף במדיניות מתואמת שתאפשר לכלל העסקים והעובדים להסתגל לעידן החדש. ללא תכנון זהיר והכללה כלכלית רחבה, המשק הישראלי עלול להתקדם מבחינה טכנולוגית – אך להותיר חלק ניכר ממנו מאחור.
הכותב הוא ראש תוכנית רפורמות בכלכלה, המכון הישראלי לדמוקרטיה
