לאחרונה פירסם משרד האוצר תזכיר חוק לתיקון פקודת מס הכנסה, שלדבריו "משנה את כללי המשחק". מטרת התיקון, לכאורה, היא לצמצם את חוסר הוודאות בשאלה מיהו "תושב ישראל" לצורכי מס – בעיקר עבור ישראלים המחלקים את זמנם בין הארץ לבין חו"ל. התיקון אכן עשוי לפתור קושי מסוים ולספק מענה פשוט יותר לכאורה מהשימוש במבחן "מרכז החיים" המעורפל – אך באותה נשימה הוא מייצר בעיות חמורות אחרות, במיוחד נוכח מצב הלחימה המתמשך מאז ה-7 באוקטובר.
לפי המצב הנוכחי, חבות מס בישראל מוטלת על מי שמוגדר "תושב ישראל" – בין אם מדובר בהכנסות שמקורן בארץ או מחוצה לה. קביעה זו נעשית על פי מבחן "מרכז החיים", הכולל בין היתר את מקום המגורים, מקום מגורי בני המשפחה, מקום בית הקבע, מקום הפעילות הכלכלית והעסקית וכן קשרים חברתיים. תזכיר החוק החדש מבקש לשנות את כל זה, ולקבוע מנגנון ברור יותר: אדם ששהה בישראל 75 ימים או יותר בשנת מס אחת, ובשלוש השנים הסמוכות צבר לפחות 183 "ימי שהייה משוקללים" – ייחשב כתושב ישראל. מנגד, שהייה של פחות מ-74 ימים בשנה ובמצטבר לא יותר מ-110 ימים באותה תקופה – תסווג את האדם כתושב חוץ.
נשמע ברור – אך יש לכך השלכות כבדות. דמיינו משפחה שעזבה את הארץ ועברה להתגורר מעבר לים. בנם חזר לארץ להתגייס, נפצע בקרב, והוריו שבים לישראל לתקופה של כמה חודשים כדי ללוות אותו בתהליך שיקומי מורכב. לפי החוק החדש, עצם שהותם בארץ תהפוך אותם שוב לתושבי ישראל – ותחייב אותם בתשלום מס מלא. כך מצטרף עול כלכלי קשה למצוקה האישית הקיימת ממילא. ומה באשר לאדם החי בחו"ל אך חוזר לישראל לסעוד את הוריו המבוגרים והחולים? או אשת עסקים שנקלעה לשהות ממושכת בישראל בשל עצירת טיסות – כפי שאירע לאחרונה בעקבות תקיפות מאיראן או נפילת טילים מתימן? גם הם ייחשבו לתושבי ישראל לצורכי מס – בלי אפשרות לדיון, התחשבות או גמישות. מבחן מספר הימים, כ"קביעה חלוטה", יכריע לבדו.
תזכיר החוק גם "מעניש" למעשה מי שפיצל את התא המשפחתי. נישומים החיים בחו"ל, מכל סיבה לגיטימית, אך בני זוגם נשארים בישראל – יידרשו לעמוד בתנאים מחמירים במיוחד כדי להתנתק ממעמד של תושב. כך כופה המדינה על יחידים כיצד לנהל את חייהם הפרטיים, ומתערבת באופן גס בבחירות משפחתיות. קשה ליישב זאת עם המציאות החברתית הדינאמית של ימינו, שבה משפחות ובני זוג חיים לעיתים במדינות נפרדות. דווקא בשנת 2025, על המדינה להכיר בזכותם של בני זוג לבחור את אורח חייהם – יחד או לחוד – מבלי לשלם על כך מחיר כלכלי בדמות חבות מס.
"הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות". ברור שהמחוקק ביקש להבהיר את הדין ולפשט את יישומו, אך במתווה הנוכחי הוא יצר עיוותים קשים. החוק יגרור, ככל הנראה, שורת תביעות נגד המדינה ויוסיף עומס ניכר על מערכת המשפט. יש עדיין זמן לתקן. על המחוקק לבחון מחדש את ההצעה, ולהתאים אותה למציאות המשתנה – מתוך איזון בין יעילות משפטית לזכויות הפרט.
הכותבים, אלי דורון ודורון פסו, הם עורכי דין למיסוי בדורון, טיקוצקי ושות'
