בשבועיים האחרונים ראינו יוזמות שונות של הרגולטור להתמקד דווקא במשפיעני רשת הפועלים בתחומי הפיננסים. המדינה מבקשת להסדיר, לפקח ולעיתים אף להעניש את מי שמעז לדבר על שוק ההון או על חיסכון פנסיוני באינסטגרם או בטיקטוק, גם כשאין שום הטעיה או כוונה רעה. חשוב להסדיר, אך חשוב עוד יותר לדעת היכן לשים את הפוקוס. כי בזמן שהמאמצים מופנים למשפיענים שמנסים להנגיש ידע ולעורר מודעות כלכלית, מי שגוזל את כספי הפנסיה של הציבור בשיטות מתוחכמות ולעיתים פליליות ממש, נהנה מאכיפה רפה ואיום רגולטורי כמעט אפסי. במציאות כזו, נדמה שהממסד בוחר את המטרות הקלות במקום להיאבק באמת למען החוסכים.
במשך שנים, הציבור בישראל עבד, חסך, והפקיד כספים בקרנות הפנסיה מתוך תחושת ביטחון כי ביום שבו יפרוש, יהיה לו על מה להסתמך. אך המציאות מגלה כי החיסכון הפנסיוני הפך ליעד קל עבור גופים מסחריים, שפועלים כמעט ללא פיקוח ומציגים עצמם כמי שבאו לסייע, בעוד בפועל הם שואבים עמלות, מחתימים לקוחות על מסמכים לא ברורים, ולעיתים גובים עשרים אחוזים או יותר מהכספים שהלקוח זכאי להם מלכתחילה. הציבור, שחסר ידע בתחום הפנסיוני, מתפתה להצעות נוצצות עם סיסמאות כמו "הכסף מחכה לך", מוותר על כספים מבלי להבין את ההשלכות והמדינה עומדת מנגד.
המקרה האחרון שבו חברת גבריאל פיננסים גבתה סכומי עתק מלקוחות עבור סיוע במשיכת כספי פנסיה, הוא לא חריג, אלא חלק מתופעה מוכרת: חברות פרטיות, לעיתים בלי רישיון פנסיוני תקף, מציעות שירות שמתחזה לעזרה, אך בפועל מתפקד כמנגנון רווח על חשבון החוסכים. הבעיה נעוצה לא רק בגביית עמלות מופרזות, אלא גם בעובדה שלקוחות משלמים מס מלא בנוסף לעמלה, כך שכספי הפנסיה נשחקים עד לאובדן של כמעט חצי מהסכום. המדינה מטילה קנסות, אך אלה אינם משקפים את חומרת הפגיעה, ולכן לא מרתיעים גופים נוספים מלהיכנס לתחום.
המדינה צריכה לנקוט מספר צעדים:
1. להטיל קנסות כבדים ואישיים
הקנס שהוטל על החברה, בגובה חמישה וחצי מיליון שקל, אינו מהווה ענישה ממשית עבור גוף שמגלגל מיליוני שקלים בשנה לאורך מספר שנים רב. המדינה צריכה לחלט רווחים בלתי חוקיים, לייצר עיקולים על חשבונות הבנק בגובה כל ההכנסות שהגוף המפר הפיק לאורך השנים, להטיל קנסות על בעלי תפקידים ולא רק על החברה, ולשקול הליכים פליליים כשנדרש. וכן לדרוש מהחברה להשיב את הכספים שנגזלו שלא כדין.
2. לאסור כל פעילות של גוף בלתי מורשה בתחום הפנסיוני
אסור שחברה ללא רישיון תעסוק במוצרים פנסיוניים, גם לא דרך שיווק עקיף או ניסוח מעורפל של שירותי "סיוע". החוק חייב להיות חד וברור, כולל מאסר כעבירה פלילית לכל דבר.
3. להשקיע בחינוך פיננסי ובהנגשת מידע לציבור הרחב
כיום יש מערכות ממשלתיות כמו "הר הכסף", המאפשרות לכל אזרח לאתר חיסכון פנסיוני ישן ללא עלות. אך מרבית הציבור כלל אינו יודע שהן קיימות. המדינה צריכה ליזום פרסום, קמפיינים והדרכות, ולא להשאיר את המגרש ליזמים שמנצלים את הוואקום.
4. לפקח בזמן אמת ולא בדיעבד
הרגולטור חייב לפעול אקטיבית: לא לחכות לתלונות, אלא לסרוק קמפיינים פרסומיים, לאתר פעילות חשודה, לחסום אותה לפני שהיא גורמת נזק, ולפעול מול חברות שמבצעות הטעיה שיטתית לציבור. בעידן הדיגיטל הפעולה הזאת קלה מאוד ונגישה לכל אחד.
כספי הפנסיה הם העוגן הכלכלי של כל אזרח. כאשר חברה גובה עמלה של 10% על מילוי טופס מקוון או על פעולה שהאדם יכול לבצע בעצמו, מדובר בגזל לכל דבר. על המדינה להטיל אחריות גם על גופי הביטוח וחיסכון ארוך הטווח כי הם מסבירים בפגישות פרוטליות בצורה ברורה מאוד את ההשלכות של המהלך ולא על ידי נציגי שירות. אישור של משיכה כזו של קרן פנסיה ידרוש אישור של סמנכ"ל בכיר ששוחח עם המשפחות ובדק היטב כי הם לא מושפעים מפעולות שיווק של צדדים שלישיים. רק ככה נמנע מקרים כאלה בעתיד.
הכותב הוא מנהל קרן הגידור Valley ומנכ״ל חברת גיא נתן בע״מ
