הנגב אינו רק חבל ארץ; הוא מראה למדינת ישראל כולה. מחקרים שערכנו במכון ריפמן מראים כי היעדר הסדרה והתמודדות אמיתית עם האתגרים הייחודיים של הנגב גורמים למדינה הפסד כלכלי של כ-1.8 מיליארד שקל בשנה. זהו נזק ישיר ועקיף – מהפסדי מס בשל חוסר השתלבות כלכלית, דרך עלויות גבוהות של פשיעה ואכיפת חוק, ועד היעדר תשתיות שמונע צמיחה.
החברה הבדואית היא חלק בלתי נפרד ממרקם החיים בנגב. אי-הסדרת מעמדה והיעדר תשתיות נדרשות מהווים חסם מרכזי, כמעט ערובה לכך שהנגב לא יממש את הפוטנציאל האדיר שבו. בנייה ללא היתר, מחסור בתשתיות חינוך, בריאות ותעסוקה – כל אלה פצעים פתוחים המשפיעים על כולנו, לא רק על תושבי הדרום.
במכון ריפמן אנו קוראים לממשלה לאמץ גישה חדשה. רק חקיקה הוליסטית, המשלבת תמריצים כלכליים, מוניטריים ותכנוניים, תוכל להפוך את הנגב לפורח באמת. יש להשקיע בחינוך, ובפרט בחינוך מקצועי, להקל על רישוי עסקים, להסדיר קרקע לתעסוקה ותעשייה, ולתת תמריצים לשיתופי פעולה. חיוני ליצור אלפי מקומות עבודה חדשים בדרום.
באמצעות חקיקה ראשית יש לייצר שיתוף פעולה אמיתי בין כל המגזרים – יהודים ובדואים – כדי לבנות עתיד משותף.
לפני עשרות שנים, דוד בן-גוריון הבין את עומק הקשר בין גורל המדינה לגורל הנגב, כשאמר: "אם לא נעמוד על הנגב – לא תעמוד תל אביב". האמירה הזו נכונה כיום יותר מתמיד. ישראל לא תוכל להמשיך לשגשג אם לא תתמודד בנחישות ובתבונה עם האתגרים המורכבים של הנגב, ואף עלולה לאבד בהדרגה את הריבונות עליו. זו אינה רק שאלה של צדק חברתי, אלא אינטרס לאומי מובהק.
הכותב הוא ראש מכון ריפמן לפיתוח הנגב
