זוהראן ממדאני – והקשר לכלכלה בעולם שמאבד כיוון

בכל העולם דיווחו השבוע על הבחירות בניו יורק ועל בחירתו הצפויה של זוהראן ממדאני לראשות העיר. כולם מרגישים בבטן שמדובר באירוע מכונן, אבל לא כולם יודעים להסביר מדוע. באופן טבעי רבים מאתנו מאוכזבים מהבחירה במועמד מוסלמי שתומך בנרטיב הערבי, לא מתרגש מטבח ה-7 באוקטובר וסבור שישראל היא הרעה במה שמכונה "הסכסוך הערבי-יהודי במזרח התיכון". אבל האמת היא שזה לגמרי לא הסיפור.

למעשה, נבחר אדם חסר כל ניסיון ניהולי, שלא מבין עסקים בשום צורה ואפילו שונא אותם. אדם שמצהיר על מדיניות סוציאליסטית, שלא לומר קומוניסטית ואפילו מתגאה בה. אבל יש לו יתרון ברור, מול אנדרו קואומו – הוא נראה נמרץ יותר, כריזמטי יותר וכמובן שהוא צעיר יותר. כך שבבחירות האלה בעל הכריזמה הביס את בעל הניסיון והגישה הפרו-עסקית שמאפיינת את המסורת האמריקאית.

ברקע העולם זוכר את ברק אובמה, שניצח את הבחירות מאותן הסיבות: הוא העלה על נס את "הגיוון" שהפך לסחורה חמה בשוק וגם הוא בעל כריזמה, חיוך רחב וגישה סוציאלית. זוהראן קרוץ מאותם חומרים אלטרנטיביים שאמריקה מתחילה להאמין בהם, אחרי שנים של מובילות עולמית של גישת השוק והחופש.

בעבור הדור הצעיר בארה"ב ובאירופה סוציאליזם מתפרש אחרת לגמרי מכפי שהדור המבוגר יותר מבין. בעבורנו סוציאליזם זה קיבוץ וקומוניזם פועם בנו מזיכרון קולקטיבי של חלק גדול מהיושבים בציון שטעמו בעצמם ממנו. כך למשל, אשתי, ילידת רוסיה, זוכרת כילדה את סבא שלה עומד שעות בתור להשיג מעט חמאה, אחרי שעמד שעות קודם לכן בתור ללחם.

בעבור הדור הצעיר בארה"ב ובאירופה סוציאליזם מתקשר אצלם אסוציאטיבית עם נורבגיה וצפון אירופה. שם הסוציאליזם מתבטא במערכת בריאות חינם, השכלה חינם, פנסיות מכובדות, אבטלה נמוכה וכלכלה חזקה.

זהו המקום להכניס את הציטוט שמהדהד בראשי כבר כמה שבועות: "ההיסטוריה לא חוזרת על עצמה, אבל האנשים כן".ובכן, לנין הנהיג את ברית המועצות מ-1917, אז הוא פרסם את תוכניתו, שנקראה בעולם NEP (המדיניות הכלכלית החדשה).

בהמשך, סטלין שכלל את התוכנית למה שכונה "תוכנית החומש של ברית המועצות". התוכנית של לנין זכתה לתהודה גדולה בעולם, בעיקר בארה"ב. ב-1929 פרץ המשבר הגדול בארה"ב, שהפך למשבר עולמי ובין היתר הביא לעליית הנאצים לשלטון בגרמניה.

אמריקה מקנאה: בארה"ב רבים קינאו בסדר שנעשה בבריה"מ, בתוכנית הכלכלית הסדורה. כשהמשבר הגדול פרץ אמריקה איבדה כליל את האמון בדרכה והחלה מלחמת תרבות, שכללה תעמולה ומיס-אינפורמציה בין המעצמות.

רבים מדברים על התעמולה הסובייטית, אבל גם ארה"ב נדרשה לתעמולת נגד מאורגנת. אבל המסר הסובייטי חלחל והמעצמה שחרתה על דגלה את החופש, היוזמה החופשית וזכות הקניין פסעה צעד גדול לקראת ברית המועצות.

היחס בין התוצר להוצאה הציבורית זינק בעשרות אחוזים בשנים שלאחר פרוץ המשבר. ב-1935 רוזוולט כבר הציג את "הניו דיל" תוך שהוא מציין את מחויבות המדינה "מהעריסה ועד הקבר" (From the cradle to the grave”") – תוכנית שחלקים גדולים ממנה היו יכולים להיות מקובלים גם על סטלין.

אין ספק שהצירוף של המדיניות הסובייטית והמשבר הגדול הכתיבו פתרונות הרסניים בארה"ב. החופש שאפשר את הקמת האימפריה האמריקאית שקלטה את מספר העולים הגדול ביותר בהיסטוריה והביא לכך שהמהגרים לארה"ב שלחו כסף למדינות המוצא שלהם, כדי לתמוך במשפחותיהם, כולל אלה שבבריטניה הגדולה, הפך להיות מאוס על האמריקאים.

עכשיו ההיסטוריה לא חוזרת על עצמה, אבל האנשים חוזרים לסורם. ארה"ב ואירופה – כל מדינות השפע בעולם, איבדו אמון בעצמן. הן כבר לא זוכרות את המנגנון שהביא לגדולתן; הן סבורות שהפתרון למצוקת הילודה וההגירה הוא הסוציאליזם הלא יצרני.

מדובר בפתרונות נוסח ממדאני, שכוללים "חולקת משאבים" ולא יצירת משאבים. הפתרונות הללו מתבססים על ההבנה המוטעית שהמשאבים הם נתון והבעיה היא רק בחלוקתם. לכן המקרה של הבחירות בניו יורק הוא בלון ניסוי נוסף, או בשביל אחרים, כמוני, הוא זרקור הזהרה.

זווית אחרת | ערן בר טל הוא העורך הראשי של ערוץ 10.